פרק 12- דובי

375 17 8
                                    


נ"מ הרמיוני:

בבוקר הבא פרופסור מקגונגל סיפרה לנו שהייזל נפלה במדרגות, אבל אני, הארי ורון ידענו את האמת. היא ופרנק ראו את וולדמורט. פרופסור דמבלדור סיפר לנו את זה בלילה. כשסוף סוף נתנו לנו לרדת לחדר המועדון.

הייזל נראתה טוב. הרגל שלה קצת כאבה, אבל היא אמרה שהיא תהיה בסדר, וויל אמר לה שזה יעבור בעוד כמה ימים.

פרנק לא סיפר לנו איך הם ברחו. לפחות לי לא.

אני ידעתי את הסוד הגדול שלהם, אבל הם עדיין הסתירו ממני דברים. קלאריס הייתה מאוד שמחה, מאיזו שהיא סיבה. גם ג'יני ישבה איתנו. היא הפכה להיות חברה טובה של קלאריס, והיא סיפרה לה הכל.

"איך את מסוגלת לא לספר להם?" היא שאלה אותי בארוחת הבוקר. הסתכלנו על הארי ורון שנראו עצובים. לא דיברתי איתם מאתמול בלילה. אחרי שחזרנו מהמשרד של דמבלדור.

"אסור להם לדעת." עניתי לה.

"שלום תלמידים." דמבלדור נעמד וכל בית הספר היה בשקט. "רציתי לספר לכם שביום ראשון הקרוב, בעוד יומיים, ייחל בהוגוורטס יום משפחה. כל המשפחות שלכם יוכלו לבוא הנה. אחים, הורים ואחיות. גם מוגלגים, גם קוסמים. יהיה מעניין מאוד. בבקשה תעדכנו אותם על זה. שלחנו מכתבים לפני שבוע, אבל תזכירו להם."

_

נ"מ הארי:

-"פרופסור דמבלדור?" התקרבתי אל שולחן המורים.

"שלום לך, הארי. בוקר טוב." הוא אמר לי בחיוך. הוא מרח ריבת תות על הטוסט שלו.

"בוקר טוב, פרופסור. רציתי לשאול, סיריוס יכול לבוא?"

"בטח, הארי. הוא המשפחה שלך."

"תודה פרופסור. אני אחזור לרון." אמרתי לו והסתובבתי בחזרה לרון.

"נו? מה הוא אמר?" רון שאל אותי.

"סיריוס יכול לבוא."

"יופי. יהיה כיף."

"היי, הייזל, פרנק," אמרתי להם. הם נעמדו והתכוונו ללכת.

"היי הארי, היי רון." פרנק אמר לנו.

"איך את מרגישה, הייזל?" רון שאל אותי.

"קצת כואב לי, אבל אני אהיה בסדר. נתראה בשיעור שינויי צורה." היא אמרה ושניהם יצאו מהאולם. כעבור כמה דקות כבר התקדמנו לשיעור שינויי צורה. רון התיישב במקום שלו, ליד ליאו, ואני התיישבתי ליד פרסי.

_

נ"מ פרסי:

יופי. עוד שיעור שבו אני יושב ליד הארי. מה שקרה בכל שיעור.

"אני מצטער על אתמול." הארי אמר בזמן השיעור. התאמנו על להעלים את העכברים שלנו. מאחורינו הרמיוני ואנבת' כבר סיימו, והעכברים שלהם לא היו על השולחן. "לא התכוונתי."

חצויים בהוגוורטסWhere stories live. Discover now