נ"מ הרמיוני:
"מה אמרת עכשיו?!?" צעקתי בהפתעה. "איך זה אפשרי? ארטמיס נשבעה להיות בתולה. איך זה יכול להיות?"
"לא הרבה אנשים יודעים זאת, אבל לפני שש עשרה שנים, ארטמיס נכנסה להריון. הם היו זוג אנשים בני שלושים, שלא יכלו להיכנס להריון. האם הייתה עקרה, והיא הייתה חברה מאוד טובה של האלה. האישה ובעלה היו מאוד עניים. הם לא יכלו לשלם להורים פונדקאים, או לאמץ ילדים. האישה, איזבלה, דיברה עם חברתה הטובה. היא ביקשה ממנה את הבקשה הכי גדולה בחייה, והאלה בהתחלה לא הסכימה. אבל לאחר שאיזבלה חלתה וכמעט מתה, היא החליטה להיכנס להריון."
"אז אני הבת של ארטמיס?" שאלתי אותה לבסוף.
"כן, הרמיוני." תאליה ענתה לי. "את בתה היחידה של הגבירה."
"אני צריכה ללכת שנייה." אמרתי לה ורצתי מהשירותים. עליתי במהירות לחדר שלי והסתכלתי מהחלון על רון. הוא דיבר עם הארי.
"אני לא מאמינה." אמרתי לעצמי באכזבה. "הוא חושב שברחתי בגללו." ירדתי בחזרה ויצאתי אליו.
"הרמיוני, אני מצטער שנישקתי אותך." הוא אמר לי. "לא הייתי צריך-"
"תשתוק." אמרתי לו ונישקתי אותו.
"את לא כועסת עליי?"
"כועסת עלייך? אני מאוהבת בך, רונלד."
"אני מאוהב בך, הרמיוני." הוא אמר לי ונישק אותי.
"החברים הכי טובים שלי ביחד." הארי אמר וחיבק את שנינו.
אחר כך הלכנו לאגם.
ישבנו שם, על שפת האגם, מספרים דברים.
_
נ"מ ליאו:
אז הפייסטוס הגיע לבקר אותי. הוא הראה לי את הרובוט החדש שבנה לדיוניסוס ולמחנה, את כלי הנגינה החדש לאפולו, והציג בפניי את השינויים לפסטוס.
"מה שלומך, ליאו?" הוא שאל אותי כשראה שהייתי קצת מבואס. "אתה צריך להיות גאה בעצמך. אתה הצלת את העולם."
"אני פשוט קצת מבואס בגלל שקליפסו חזרה להיות בת תמותה." סיפרתי לו.
"אתה צריך ללכת אליה. אין לה משפחה. אתה המשפחה שלה."
"אתה בטוח?" שאלתי אותו. לא רציתי להשאיר אותו לבד.
"כמובן. אני בכל מקרה צריך לחזור לבנות משהו לפוסידון."
"תודה, אבא." אמרתי לו והלכתי לנערה שלי. היא ישבה על שפת האגם, ואני התיישבתי לידה. "היי יפיופה."
"ליאו." היא אמרה. היא נגעה עם ידה בפניה וידעתי שהיא הסתירה את זה שבכתה. נישקתי אותה. "מה אתה עושה פה? חשבתי שאתה עם המשפחה שלך."
YOU ARE READING
חצויים בהוגוורטס
Fantasyאני יודעת שמלא עושים את זה, אבל החצויים מגיעים להוגוורטס. ה"פ: בשנה החמישית פ"ג': אחרי הקרב עם גאיה. בלי גורלו של אפולו
