חצויים בהוגוורטס

איך?

נ"מ ג'ייסון:

כתם הדם התפשט על רצפת האולם. הארי נפל על הרצפה. פרסי הוציא את החרב וזרק אותה לכיוונו של וולדמורט.

"הארי." מאיה התקרבה אליו והתחילה לבכות. היא שמה את ראשו על הברכיים שלה. פרסי חיבק אותה. ידיו היו מגואלות בדם.

"אני מצטער, מאיה." הוא אמר לה. חיבקתי אותו חזק.

"אני מצטער שהיית חייב להרוג אותו, פרס. אני יודע כמה הוא היה חשוב לך." אמרתי לו. וולדמורט ושאר אוכלי המוות, כולל המאלפויים ופאדג', יצאו מהאולם. אחרי כמה דקות שני אנשים נכנסו. לופין וסיריוס.

"הארי!!" סיריוס צעק והתיישב ליד מאיה, ולופין חיבק אותה.

"הוא מת." מאיה אמרה והסתכלה על לופין. "הוא ביקש שפרסי יהרוג אותו, רמוס. הוא..." מאיה המשיכה לבכות.

"וולדמורט הלך." סיריוס אמר. "אני חושב שהגיע הזמן שדמבלדור והארי יחזרו הביתה." וכך יצאנו. סיריוס היה ראשון והוא סחב את גופתו של הארי, ולופין כיוון את שרביטו אל זאת של דמבלדור ושל ריינה, ושניהם ריחפו לפניו. פרסי, מאיה ואני היינו אחרונים. שנינו תמכנו במאיה, ואם לא היינו תומכים בה, היא הייתה נופלת מרוב עייפות ואבל. הגענו לאחים ולבסוף יצאנו באח של פרופסור מקגונגל. היא בדיוק נכנסה למשרד.

"סיריוס, רמוס, הכל בסדר?" היא שאלה, ואז כמעט נפלה. אני מיהרתי וקירבתי אליה כיסא. "הארי, אלבוס וריינה. אוי ואבוי. מיס גריינג'ר ומר וויזלי יודעים על כך?"

"עדיין לא." אמרתי לה. "וגם ג'יני עדיין לא יודעת."

"פרופסור מקגונגל!" אנבת' ושאר החצויים נכנסו בסערה אל המשרד. "פרס, אתה בסדר."

"אני כן." פרסי אמר לה. "אבל ריינה והארי מתו. אני לא בסדר, אנבת'."

"אני יודעת." היא אמרה לו וחיבקה אותו. פייפר התקרבה אליי.

"את בסדר?" ליאו שאל את מאיה.

"כל המשפחה שלי מתה, ליאו." היא אמרה לו והוא חיבק אותה חיבוק גדול.

"פרופסור מקגונגל?" רון, הרמיוני וג'יני דפקו על דלת החדר. "הארי כבר חזר?"

"מישהו צריך לצאת ולדבר איתם." פרופסור מקגונגל לחשה לנו. אני התנדבתי ויצאתי מהמשרד.

"הכל בסדר?" ג'יני שאלה אותי. היא נראתה מאוד מופתעת. אולי בגלל שהבגדים שלי היו מלאים בדם.

"לא ממש. אני צריך לדבר איתכם." אמרתי להם. הלכנו ביחד למגדל גריפינדור והחלפתי לבגדים נקיים.

"מה קרה?" הרמיוני שאלה אותי כשירדתי בחזרה למועדון. הוא היה ריק. כולם למדו.

"משהו רע. וולדמורט נכנס באמצע המשפט..." וסיפרתי להם את כל הסיפור. הכל חוץ מהמוות.