חצויים בהוגוורטס

פרק 32- הפתק

נ"מ הארי:

"אני מצטער." אמרתי לארבעת האחים. רון, הרמיוני ואני חזרנו אל הספסלים.

"זה בסדר." סוזן/רייבנקלו אמרה בשם שלושת האחים שלה. פיטר/גריפינדור קם ממקומו והתחיל ללכת.

"תתעלם מפיטר." לוסי/הפלפאף אמרה לי. "הוא תמיד ככה."

"אני באמת מצטער." אמרתי להם. מאיה קמה ממקומה ונעמדה לידי. אני חיבקתי אותה.

"זה בסדר, הארי פוטר. אל תדאג." אדמונד/סלית'רין אמר לי. הוא הלך לאחיו הבכור שישב ליד הדלת ונשען עליה. "פיטר, הכל בסדר?"

"אני פשוט שונא את זה שאני לא מצליח לשמור עליכם. הבטחתי לאמא לשמור על ביטחונכם, ואני לא מצליח לקיים את זה." פיטר/גריפינדור ענה לו. שלושת האחים שלי הצטרפו אליו והתיישבו לידו.

"הארי, מאיה, בוא רגע." סיריוס ורמוס קראו לי ולמאיה והלכנו להתיישב לידם. הוויזלים ופרסי ישבו ביחד, והרמיוני ישבה עם אנבת'.

"אתם בסדר?" סיריוס שאל אותנו. הוא ורמוס הסתכלו עלינו בדאגה.

"אנחנו בסדר. קרה משהו?" מאיה שאלה אותם.

"חשבנו על משהו." רמוס אמר. "כשכל זה ייגמר, אנחנו צריכים לגור ביחד. ארבעתנו. ננסה להיות משפחה. מה אתם חושבים?"

"אני כבר מזמן הסכמתי לזה." אמרתי להם. עדיין זכרתי את היום הזה. היום שבו סיריוס אמר לי את אותו הדבר.

"גם אני רוצה." מאיה אמרה. סיריוס חיבק אותי, ורמוס חיבק אותה.

"תלכו להיות עם החברים שלכם. אנחנו מחכים לכם פה." רמוס אמר ואנחנו הלכנו. מאיה הצטרפה אל אנבת' והרמיוני, ואני הצטרפתי לוויזלים.

"מה קורה, הארי?" פרד שאל אותי כשהתיישבתי ליד פרסי וג'יני.

"הכל בסדר, אני חושב." עניתי להם.

_

נ"מ סוזן:

"פיטר, אתה בסדר?" שאלתי את פיטר בלחישה בבוקר של היום הבא. הוא ישב על המזרן שלידי. בצד השני שלי לוסי עדיין ישנה. גם אדמונד, שהיה בצד השני של פיטר, ישן.

"אני בסדר, סו." הוא לחש לי בזמן שהתיישבתי. "את יכולה להמשיך לישון."

"פיטר, אתה יכול לשמור על לו ואד, אבל אני בת 15. ואתה גדול ממני רק בשנה. אתה לא יכול להתנהג אליי כמו אל בת 12 או 8."

"בסדר, סוזן. אני פשוט דואג. לשלושתכם."

"אני מבינה, פיטר. אבל אתה לא יכול לשנות את מה שכבר נקבע."

"אבל אני תמיד יכול לנסות, סו."

"בוקר טוב." לוסי לחשה. "כמה זמן אתם כבר ערים?"

"עכשיו התעוררנו, לו." פיטר שיקר לה.

"את לא רוצה להמשיך לישון, לוסי?" שאלתי אותה.