חצויים בהוגוורטס

עוד נבואה

נ"מ הארי:

השיעור האחרון היום, גילוי עתידות. אני כבר מגלה את העתיד, היום הזה יהיה גרוע. בדיוק כמו אתמול. ישבנו ליד החברים של פרסי בארוחת הצהריים. הרמיוני כבר הלכה לחקר לחשים עתיקים. אני ורון עדיין אכלנו.

"יש עכשיו גילוי עתידות." אמרתי לחבורה של פרסי. "אתם באים?"

"עוד נבואות?" פרסי שאל בייאוש. "לא היו לי מספיק?"

"יאללה, בוא, מוח אצה." אנבת' אמרה לו. הם, אני ורון התקדמנו לכיתה.

"אל תדאג, פרסי." רון אמר לפרסי. "טרלוני אמרה בחייה שתי נבואות שהתבררו נכונות. אחת רצינית, והשנייה שעומדת להישבר לנוויל כוס."

"זה לא היה כוס." נוויל הופיע מאחורינו. "זה היה ספל."

"טעות שלי."

"בוקר טוב, תלמידים." טרלוני אמרה לנו כשהתחיל השיעור. אני ישבתי ליד רון ופרסי. טרלוני חפרה וחפרה ואז היא התקרבה אלינו. כל החברים של פרסי ישבו לידנו. "אתה נערי," היא הצביעה על פרסי. "אתה תמות בגיל 16."

"ניסיון יפה, אבל אני כבר בן 18." פרסי אמר והוא וכל חבריו צחקו. "באת באיחור של כמה שנים."

"אם כך, אתה, נער יקר," היא הצביעה על ליאו. "גורלך לא יותר טוב משל חברך. גם אתה אמור למות בגיל 15."

"אני בן 16. אבל אפשר להגיד שמתי, אבל אז חזרתי לחיים." ליאו אמר והם שוב צחקו.

ואז קרה הדבר הכי מוזר בעולם. טרלוני נגעה בפרסי כדי להראות לו משהו בספר ואז היא התחילה לדבר בקול חורק ואמרה,

"מערבה תפנה להתייצב מול האל הבוגד,

את אשר נגנב תמצא ותחזירו במועד.

החברות תכזיב זוממת היא למעול,

סופך שלא תצליח להציל את החשוב מכל."

ואז היא עצרה לכמה שניות ואמרה עוד משהו,

"מערבה אל אלה כבולה יצאו החמישה,

אחד מהם יאבד בארץ גשם לא פגשה.

אימת האולימפוס את הדרך תוביל,

חניכים וציידות רק איחוד כוחות יציל.

בהתייצבותו מול הטיטאן אחד יישא קללתו,

והאחר ביד הורה ימצא הוא את מותו."

ואותו הדבר קרה שוב, רק הפעם העצירה הייתה יותר ארוכה,

"שש עשרה שנים ימלאו חרף כל המכשולים,

לצאצאם החצוי של האלים הגדולים,

סביבו ישקע עולם בשינה שאין לה סוף,

להב מקולל את נפש הגיבור יקטוף.