חצויים בהוגוורטס

הוא עזב אותי

נ"מ פרסי:

יום המשפחות היה מדהים. בבוקר שלאחר מכן ירדנו לאולם הגדול, שם דמבלדור חיכה שכל תלמידי בית הספר יכנסו.

"שלום לכולם," הוא התחיל לדבר. "לפי דעתי, יום המשפחות היה הצלחה מסחררת. אני נהניתי מאוד, ואני מקווה שגם אתם. ביום ראשון הקרוב תהיה היציאה הראשונה להוגסמיד של שנה זו. אני מזכיר, היציאה מותרת רק לתלמידי השנה השלישית ומעלה, ורק באישור הורים. עכשיו תאכלו. בתאבון לכולם."

סוף-סוף התחלתי לאכול את הפנקייקים הכחולים שלי.

"עדיין לא הבנתי מה הקטע שלך עם אוכל כחול." הארי אמר לי.

"האמת שגם אני לא הבנתי." ג'יני, שישבה ליד הארי ולפתה את ידו, אמרה.

"הכל התחיל כשהאבא החורג הקודם של פרסי אמר לאמא שלו שאין כזה דבר אוכל כחול." אנבת' סיפרה להם. אפילו לא הייתי צריך לדבר. אני מת על החכמולוגית שלי. "מאז הם אוכלים כל מאכל בצבע כחול. סוכריות, עוגות, פנקייקים... אף אחד לא ממש אהב את גייב. סליחה, מוח אצה, את האבא החורג של פרסי. אז הם עשו לו דווקא."

"אמרתי לך פעם כמה אני אוהב אותך?" שאלתי את אנבת' בזמן שהלכנו לכיתת התגוננות מפני כוחות האופל.

"לא בזמן האחרון." היא אמרה לי ואני נישקתי אותה.

כשנכנסנו לכיתה, הופתענו לראות את פרופסור דמבלדור בכיתה. התיישבתי במקומי, ליד הארי, ואחרי כמה דקות פרופסור דמבלדור התחיל לדבר.

"שלום תלמידים." הוא אמר. "לצערה הרב, פרופסור אמברידג' חלתה בשפעת, לכן אני כאן כדי להחליפה. היום נדבר על בוגארט ועל הלחש רידיקולוס."

"אוי לא." הארי מלמל. "רק לא בוגארט."

"מי רוצה להגיד לנו מה זה בוגארט?" פרופסור דמבלדור שאל ורוב התלמידים הרימו את ידיהם. "הארי, בבקשה."

"הבוגארט הוא משנה צורות." הארי אמר בקול חזק. "הוא משנה את עצמו לפחד הכי גדול שלך. בין אם זה איש מסוים, חיה, או כל דבר בעצם."

"נכון מאוד, הארי. עשרים נקודות לגריפינדור. הדבר היחיד שיכול לחסל בוגארט הוא צחוק. מה שצריך, זה לגרום לבוגארט להפוך לדבר שמצחיק בעיניכם." פרופסור דמבלדור פתח את דלת הארון ונערה צעירה יצאה מהארון. פרופסור דמבלדור היה עצוב. הוא כיוון את שרביטו אל הנערה, ואמר, "רידיקולוס." הנערה פתאום נעלמה והפכה לתמונה. "מי הבא בתור?"

הרמיוני הייתה ראשונה. כשהיא נעמדה מול התמונה, התמונה הפכה לפרופסור מקגונגל האומרת שהרמיוני נכשלה בכל המבחנים. הרמיוני כיוונה את שרביטה והפרופסור מקגונגל אמרה שהיא, הארי ורון סיימו את הוגוורטס בהצטיינות יתרה. אחרי הרמיוני היה תורו של רון. הפרופסור הפכה להיות עכביש ענק. אנבת' צרחה בקול חזק. לפתע, לעכביש היה רולרבליידס בכל רגל, והוא נפל. אחרי רון היה תורי. העכביש הפך לאנבת' מתה, ואז לאמא מתה, אחר כך לכל החברים שלי מתים, ואז גם פול ואסטל שלא היו בחיים יותר. הבוגארט הפך לאבא שאומר כמה הוא מאוכזב ממני, והלוואי שלא הייתי נולד. אחר כך הוא הפך ללוק עם עיניים זהובות והוא דיבר בקול של קרונוס, ואז גם לגאיה, לטרטרוס, ושוב לאנבת' מתה. כולם אמרו שהכל באשמתי. שבגללי הם מתים, או שבגללי הם שולטים. אני כבר לא יכולתי יותר. לראות את חכמולוגית, החברים שלי, המשפחה שלי, כולם מתים. זה היה קשה מדי. הארי עבר אותי ופתאום ראיתי את אנבת' המתה הופכת להיות יצור ממש מפחיד. הארי סיפר לי עליהם. סוהרסנים. לפתע הסוהרסן הפך לבלון שהתפוצץ והארי פלט צחוק. הבוגארט נעלם.