חצויים בהוגוורטס

פרק 38- ארבע משפחות

עברו 19 שנים מאז היום ההוא. מאז אותו היום, הם לא נפגשו שוב. התאריך היה הראשון בספטמבר, 2015. משפחת פוטר בדיוק עברה את המחסום של רציף 9 ושלושת רבעי. הארי החזיק את ידה של בתו הצעירה, לילי לונה. ג'יני לקחה את העגלה של בנם הבינוני, אלבוס ג'ייסון, ובנם הבכור הלך ראשון, ביחד עם העגלה שלו. שמו היה ג'יימס סיריוס. ג'יימס התחיל את שנתו השלישית בהוגוורטס, ואלבוס את שנתו הראשונה. הם התקרבו אל משפחה עם שני ילדים.

"הארי, ג'יני," רון אמר לחברו ולאחותו. הוא חיבק את הרמיוני ושני ילדיהם עמדו ליד העגלה של הבת הבכורה, רוז.

"את מתרגשת, רוז?" ג'יימס שאל את בת דודתו שגם היא התחילה את שנתה הראשונה.

"ברור." רוז, שנראתה בדיוק כמו אימה, ענתה לנער. "אני מקווה להיות ברייבנקלו, אבל אני מניחה שגריפינדור גם יהיה בסדר."

"אל תדאגי, מתוקה." הרמיוני אמרה לבתה הבכורה.

"מה שבטוח הוא שהוגו יתגעגע אליי מאוד."

"אני לא אתגעגע אלייך, רוז." אחיה הצעיר אמר לה. איש עם שיער שחור נתקע בהארי.

"אני מצטער." האיש אמר והסתובב. "הארי?"

"פרסי? מה אתה עושה פה?" הארי שאל את חברו הוותיק.

"התאומים שלי התחילו ללמוד השנה בהוגוורטס." פרסי ג'קסון אמר להארי. שלושת ילדיו התקרבו אליו. שני בנים תאומים בכורים וילדה יותר קטנה. "ג'ייסון הוא הבלונדיני, וצ'ארלי הוא הזה עם השיער השחור. לבת שלי קוראים זואי ריינה."

"איפה אשתך?" הארי שאל.

"אני לא יודע. היא הלכה לרגע, ועדיין לא חזרה. ג'יני, מה שלומך? לא נפגשנו 19 שנים."

"אני בסדר. לפעמים עדיין כואב לי, אבל אני בסדר גמור." ג'יני ענתה.

"פרסי." אישה צעירה עם שיער חום התקרבה אליו וחיבקה אותו.

"היי." פרסי אמר לה. "הארי, ג'יני, רון, הרמיוני, תכירו את אסטל, אחותי הקטנה."

"היי. נעים מאוד להכיר אותך." הארי אמר ולחץ את ידה.

"גם אתכם. שמעתי הרבה עליכם." אסטל אמרה. "הנה היא, פרסי."

"פרסי." אישה בלונדינית התקרבה אל שלוש המשפחות.

"אנבת'." פרסי אמר ונישק אותה.

"היי אנבת'." הרמיוני אמרה והשתיים התחבקו.

"הרמיוני, ממש טוב לראות אותך."

"הארי, אתה פה?" מאיה פוטר ושני הבנים התאומים שלה התקרבו אל המשפחות.

"מאיה." הארי חיבק אותה.

"מאיה!" גם ליאו התקרב אליהם.

"ליאו, טוב לראות אותך." פרסי אמר לחברו הישן, שגם אותו לא ראה כמה שנים טובות.

"גם אותך."

"ג'יי ג'יי, ג'ון, מה שלומכם?" הארי שאל את שני אחייניו, שהיו בגיל של בנו הבכור.

"אנחנו בסדר." ג'ון ענה לו. "התגעגענו אלייך, דוד הארי."

"איך היה באוסטרליה, מאיה?" ג'יני שאלה את גיסתה.

"היה מאוד נחמד. הילדים מאוד נהנו מהחופשה." מאיה ענתה לה.

"גם ליאו?"

"ליאו הוא חלק מהילדים."

"היי!" ליאו אמר.

"ליאו, אתה לא יכול להגיד שאני טועה. העדפת להישאר במלון ולשחק משחקי ווידיאו מאשר לטייל, ואתה בן 36." מאיה אמרה.

"אולי את צודקת."

"אולי?"

"את צודקת, מאיה."

"הגיע הזמן לעלות לרכבת." הארי אמר לכל הילדים. ההורים עזרו לילדיהם לעלות את המזוודות על הרכבת. הילדים ישבו באחד התאים. הם נפרדו מההורים והאחים הקטנים וכעבור דקה הרכבת יצאה.

"יהיה בסדר, נכון?" ג'יני שאלה את בעלה.

"הם יהיו בסדר גמור." הארי אמר וחיבק את אשתו.

עברו 20 שנים מאז אותו היום. מאז היום שבו הוא ופרסי הגיעו להוגוורטס, והוא לא התחרט על שום רגע מאז. עברו 19 שנים מאז ששלושת הגיבורים הביסו את וולדמורט, ומאז הכל היה בסדר. קשה לחשוב שהכל התחיל בגלל תינוק וצלקת.