נ"מ פיטר:
"היי," התיישבתי ליד הארי. שנינו ישבנו בשולחן של גריפינדור באולם הגדול.
"היי פיטר." הוא אמר ולקח ביס מהטוסט שלו.
"הארי, אני רציתי לדבר איתך על משהו. אבל אסור לך לדבר על זה עם אף אחד. רק עם פרסי."
"אני צריך לדאוג?"
"זה פשוט משהו שקשור לשלושתנו, ואני לא רוצה שהאחים שלי, או שמישהו אחר יתערב. תבטיח לי שזה נשאר בינינו, ואם זה אתה מספר על זה למישהו, זה רק לפרסי."
"אני מבטיח." הוא הבטיח לי.
"אתה חושב שאנחנו עומדים למות?" שאלתי אותו בדאגה.
"תמיד הייתי אופטימיסט. בזמן האחרון אני פחות מסתכל על חצי הכוס המלאה, אלא על חצי הכוס הריקה. אבל אני מאמין שאנחנו נישאר בחיים. אני לא יכול להשאיר שוב את מאיה וג'יני לבד."
"ולי יש את שלושתם. את סוזן, אדמונד ולוסי. אני לא יכול לעזוב אותם. אבל אני לא רוצה שהם ייפגעו."
"אני מבין אותך." הוא אמר לי.
_
נ"מ פרסי:
הבוקר עלה. אור השמש פגעה בגופות האנשים ששכבו באולם הגדול. בחברים שלי. את ג'יני הרגה בלטריקס לסטריינג'. הן נלחמו, אבל ג'יני לא יכלה יותר. סיריוס ורמוס שכבו אחד ליד השני. הם הרגו את פיטר פטיגרו, אבל וולדמורט הרג את שניהם. את ליאו לקח לוציוס מאלפוי. ועוד הרבה אחרים. נוויל, פרופסור מקגונגל, לונה, תאליה, פייפר ופרנק. הנחמה היחידה הייתה שהאגריד ורובי הקטן הצליחו לברוח לפני הקרב.
"אתה בסדר?" התיישבתי ליד הארי. וולדמורט הכריז על הפסקת הקרבות למשך שעה.
"איפה ליאו?" מאיה נכנסה לאולם הגדול.
"מאיה." הארי חיבק אותה במהירות.
"לא." היא אמרה והתחילה לבכות.
"בוקר טוב." וולדמורט נכנס לאולם הגדול, מלווה בבלטריקס לסטריינג' ולוציוס מאלפוי. פיטר התקרב אלינו, ומאיה הלכה להרמיוני ורון. שלושתנו ידענו שנגמר לנו הזמן. היום היה ה-1 במאי. "פרסאוס ג'קסון, פיטר פוונסי, הארי פוטר... אבדה קדברה. אבדה קדברה. אבדה קדברה."
ואז התעוררתי.
_
נ"מ אנבת':
"בוקר טוב." מאיה אמרה לי. היום היה השלושים באפריל.
"בוקר טוב." עניתי לה והיא חיבקה אותי.
"ראיתן את פיטר?" סוזן ירדה מחדרי הבנים ביחד עם אדמונד ולוסי.
"לא. למה?"
"אנחנו לא מוצאים אותו." אדמונד אמר לנו.
"היום השלושים באפריל." ג'יני אמרה התקרבה אלינו.
YOU ARE READING
חצויים בהוגוורטס
Fantasyאני יודעת שמלא עושים את זה, אבל החצויים מגיעים להוגוורטס. ה"פ: בשנה החמישית פ"ג': אחרי הקרב עם גאיה. בלי גורלו של אפולו
