חצויים בהוגוורטס

העולם שלי מתפרק

נ"מ הארי:

ציפיתי בהתרגשות לסוף השבוע של היציאה להוגסמיד. יצאנו מוקדם בבוקר והתחלנו ללכת לעיירה.

"הארי, תשמע, רון ואני שוחחנו עם קצת אנשים שחשבנו שירצו ללמוד התגוננות מפני כוחות האופל כמו שצריך, ויש שניים-שלושה שנשמעו מעוניינים. אמרנו להם לפגוש אותנו בהוגסמיד." הרמיוני שברה את השקט.

"בסדר." אמרתי לה.

"גם פרסי יהיה שם." רון אמר לו.

"לאן אנחנו הולכים בכלל?" שאלתי. "לשלושת המטאטים?"

"אה – לא," אמרה הרמיוני. "לא, תמיד מלא ורועש שם כל כך. אמרתי לאחרים שיפגשו אותנו בראש החזיר, הפונדק השני, אתם יודעים, זה שלא נמצא בכביש הראשי. אני חושבת שזה מקום קצת... איך להגיד... בעייתי... אבל תלמידים אחרים לא מרבים להגיע לשם, אז אני לא חושבת שיאזינו לשיחה שלנו."

המשכנו לאורך הרחוב הראשי, חלפנו על חנות התעלולים של זונקו, ושם לא הופתענו לראות את פרד, ג'ורג' ולי ג'ורדן, חלפנו גם על בית הדואר שממנו המריאו ינשופים במרווחי זמן קבועים, ופנינו ברחוב צדדי שבקצהו פונדק קטן. הוא היה נראה נטוש וישן.

"נו, תיכנסו," אמרה הרמיוני. אני נכנסתי ראשון. התיישבנו ליד שולחן והמוזג התקרב אלינו. הוא היה איש זקן, גבוה ורזה. הוא היה נראה לי ממש מוכר.

"שלוש בירצפת בבקשה." רון ביקש ממנו.

"שישה חרמשים." המוזג אמר.

"אני אשלם." התנדבתי והבאתי למוזג שישה חרמשים. הוא חזר לבר. "הרמיוני, אז למי אמרת שיבואו לפגוש אותנו כאן?"

"שניים – שלושה אנשים." הרמיוני חזרה והציצה בשעונה. "אמרתי להם להיות פה בערך בשעה הזאת, ואני בטוחה שכולם יודעים איך להגיע – אה, תראו, אולי זה הם-"

דלת הפונדק נפתחה. קרן עבה של אור מאובק חצתה לרגע את החדר, ואז נחסמה ונעלמה מאחורי קבוצת האנשים שנכנסו פנימה.

ראשונים נכנסו פרסי, אנבת', ג'ייסון, פייפר, פרנק, ליאו, קליפסו, הייזל, קלאריס, ניקו, וויל וג'יני. ג'יני התקרבה אליי ואני נישקתי אותה. בעקבותיהם נכנסו נוויל ולונה, ומיד אחריהם דין, לבנדר, פרוואטי ופדמה פאטיל. אחריהם נכנסו צ'ו ואחת מהחברות שלה. ואז קייטי בל, אליסיה ספינט, אנג'לינה ג'ונסון, קולין ודניס קריווי, ארני מקמילן, ג'קסטין פינץ' פלצ'לי, חנה אבוט, תלמידה מהפלפאף שלא הכרתי, אנתוני גולדשטיין, שחקן קווידיץ' מנבחרת הפלאפף, מייקל קרונר, טרי בוט, ואחרונים, פרד, ג'ורג' ולי, שלושתם נושאים שקיות גדולות מלאות סחורה מהחנות של זונקו.

"שניים – שלושה אנשים?" שאלתי את הרמיוני. "לזה את קוראת שניים שלושה אנשים?"

"כן, טוב, הרעיון התקבל די טוב." הרמיוני אמרה בשמחה. "רון, אכפת לך להביא עוד כמה כיסאות?"