חצויים בהוגוורטס

החיים קשים

נ"מ הארי:

מהר מאוד חג המולד הגיע. זה היה חתיכת חג מבאס בלי פרסי, אנבת', החברים שלהם, והרמיוני שנזכרה ברגע האחרון שיש לה חופשה בשוויץ. התאריך היה העשרים בדצמבר, ואנחנו באנו שלושה ימים יותר מאוחר הביתה, מסיבות סודיות.

"הגעתם!" סיריוס חיבק אותי ברגע שנכנסנו לבית. ג'ורג', פרד, רון וג'יני כבר נכנסו וחיבקו את מר וגברת וויזלי.

"הארי, מה שלומך?" גברת וויזלי שאלה אותי. חיבקתי אותה.

"אני בסדר." עניתי לה. התיישבנו במטבח לאכול את ארוחת הצהריים.

"איפה הרמיוני?" מר וויזלי שאל אותי ואת רון.

"היא טסה לטיול סקי בשוויץ. אמרה שזאת הייתה הפתעה ליום ההולדת שלה." רון סיפר לה.

"באמת? יום ההולדת שלה היה בספטמבר." גברת וויזלי אמרה לנו.

"אנחנו יודעים, אמא. אבל בספטמבר אנחנו לומדים."

"קרה משהו, סיריוס?" שאלתי את סיריוס. שנינו ישבנו על ספה בטרקלין והוא סיפר לי על כמה מתיחות שעשה עם אבא שלי.

"לא קרה כלום, הארי. אל תדאג." הוא אמר לי בחיוך, אבל ידעתי שהוא משקר.

"אני אלך לנוח." אמרתי לו והוא הנהן. בדרך פגשתי את קריצ'ר, שמעתי צרחות מהדיוקן של אמא של סיריוס, והמון סליחות מטונקס ששוב ושוב הצטערה על כך שמעדה. כשסגרתי את הדלת, כל הצרות שלי נעלמו. נרדמתי ולבסוף התעוררתי מקולו של פרסי.

_

נ"מ פרסי:

שוב הביאו לי בקבוק מים. בינתיים היו לי עשרה בקבוקים מלאים. שבעה וחצי ליטרים של מים. שלושה בקבוקים לכל יום. רק לפני שלושה ימים עלתה לי ההברקה הזו. אני הבן של פוסידון. אני לא יכול להתייבש. לפחות נראה לי. אנבת' לא כאן כדי להגיד לי אם אני צודק או טועה.

מי יודע? אולי בסוף אני אמות מהתייבשות. חוסר מים, מתאים לבן פוסידון. בקיצור, נדמה לי שהתחלתי להזות, כי בשלב מסוים ראיתי את אבא שלי באחד הבקבוקים.

"פרסי, תקשיב לי. אין לי הרבה זמן." הוא אמר לי.

"אבא?" שאלתי. החלטתי להתרכז.

"אתה חייב לשתות, בן שלי." הוא אמר לי. "אתה יכול למות, פרסי. אומנם זה יהיה איטי יותר, אבל אני לא אתפלא אם מחר כבר תתעלף או תאבד את ההכרה."

"בסדר, אבא."

"אתה לא יכול לשלוט במים האלו. הם מים מתוקים. לא מלוחים." הוא אמר לי. "אני אנסה למצוא דרך שבה תוכל לדבר עם הארי לכמה דקות. בינתיים תשמור עלייך ואל תשכח לשתות."

"תודה, אבא." אמרתי לו והוא נעלם.

"אתה צריך לשתות." מאלפוי נכנס לחדר. כשאני אומר מאלפוי, אני מתכוון ללוציוס מאלפוי. אביו של דראקו מאלפוי. בזמן שהייתי פה, הכרתי טוב מאוד את כל אוכלי המוות. לוציוס מאלפוי, אלקטו ואמיקוס קארו (אחים בלתי נסבלים), אייברי הבן והאב (הם חופרים בטירוף. רק מדברים אחד עם השני על מה שהם עשו כאוכלי מוות), גיבון (אוכל מוות מאוד אידיוט), טראוורס (אוכל מוות מכוער מאוד), ואחרון חביב, פיטר פטיגרו. אותו ראיתי פעם אחת. ביום הראשון, הוא הביא לי אוכל בפעם הראשונה. הארי סיפר לי עליו. מאז שניסיתי לחנוק אותו, הוא לא חזר. מעניין למה?