חצויים בהוגוורטס

חף מפשע

נ"מ כללי:

ברגע שהאור הירוק פגע בו, הוא ידע שזה סופה של ההרפתקה שלו. זה נגמר, והוא לא עומד לראות אותה יותר. הוא נפל על הרצפה, בעוד צעקות שמחה נשמעו. הוא ראה את חברו הטוב נופל לידו. הוא הבין שהרפתקאות השניים עומדים להסתיים.

"לא!!!" היא צעקה, אבל הוא לא שמע אותה יותר. כל מה שהוא ידע, זה שהוא עומד לישון, ואז הוא ראה לבן, והבין שהוא מת. "פרסי, לא!! תתעורר כבר." הנערה אמרה בבכי.

ארבעה חודשים לפני...

הם חזרו להוגוורטס. גם החצויים, וגם הקוסמים. אבל עכשיו, כולם ידעו את הסודות של כולם. חוץ מסוד אחד, שהוא לא הסכים לספר לאף אחד.

"הכל בסדר, מוח אצה?" היא שאלה אותו בחיוך.

"הכל בסדר, חכמולוגית." הוא נישק אותה והם נכנסו לחדר המועדון של גריפינדור. הוא עלה לחדרו, וקרא את המכתב שקיבל. אותו המכתב שישנה את חייו.

_

נ"מ דראקו:

אני פשוט שונא את זה. אבל הוא מאיים על החיים של ההורים שלי, אז מה אני יכול לעשות?

הוא אמר לי לחטוף אותה, ועשיתי את זה.

לרגל אחריהם, וגם את זה עשיתי.

אבל ל- לא.

אני לא יכול להגיד את זה אפילו. זה פשוט כל כך גרוע.

ניסיתי לצאת מכיתת השיקויים, אבל סנייפ אמר לי להישאר.

"איך אפשר לעזור לך, פרופסור סנייפ?" שאלתי אותו.

"דראקו, אני בסך הכל דואג לך." הוא אמר לי בקול רגוע. "אתה הוא בן הסנדקאות שלי, ואני דואג לך. אתה צריך לשמור על עצמך. בעיקר עכשיו, שג'קסון וחבריו יודעים שאתה עוזר לאביך."

"פרופסור סנייפ, יש משהו שכדאי שאדון האופל יידע. הנער אותו הוא הרג, טייסון, היה אחיו הקטן של ג'קסון. שמעתי אותו ואת גרייס ופוטר מדברים על זה."

"אני מבין. אני אעדכן אותו. תודה על העדכון, דראקו. להתראות."

"ביי פרופסור." אמרתי לו ויצאתי לשירותי הבנים. שלושה נערים עמדו שם. גרייס, ואלדז וג'קסון.

"פרסי, לא!" גרייס עצר את ג'קסון מלרוץ ולהרביץ לי.

"הם הרגו את טייסון, ג'ייסון." ג'קסון אמר לו בעצב. "אתם תשלמו על זה."

"הם ישלמו על כל מה שהם עשו." ואלדז אמר, בעוד שלושתם מתקרבים לדלת.

"קולופורטוס." כיוונתי את השרביט שלי אל הדלת.

"אנחנו עדיין יכולים לצאת." ג'קסון אמר והוציא את השרביט שלו.

"אל תעשו את זה. בבקשה."