חצויים בהוגוורטס

סליחה

נ"מ פרסי:

השבוע הזה היה השבוע הכי בודד שהיה לי בחיים. אנבת' לא דיברה איתי, ואני התגעגעתי לחכמולוגית שלי. לאט-לאט הגיע יום ראשון. קמנו מוקדם בבוקר והתכוננו ליציאה להוגסמיד. אני הסתובבתי שם עם ג'ייסון.

"תראה את המקום הזה." אמרתי לג'ייסון. עברנו ליד בית התה של מאדם פודיפוט. זה היה בית קפה לזוגות.

"אפרודיטה תאהב את המקום הזה." הוא אמר לי ושנינו צחקנו.

המשכנו ללכת בשביל ופתאום פגשנו את פייפר ואנבת'.

"היי פייפס." ג'ייסון אמר ונישק את פייפר.

"אתם יכולים ללכת." אנבת' אמרה להם. "תהיו ביחד. יש לנו על מה לדבר."

"מה קורה?" שאלתי אותה אחרי כמה דקות. ישבנו בפונדק שלושת המטאטים ושתינו בירצפת. "הכל בסדר, חכמולוגית?"

"אני לא מאמינה ששוב עשית לי את זה." היא אמרה לי בעצב ואכזבה. "אני לא מאמינה ששוב עזבת אותי, מוח אצה."

"אני מצטער, אנבת'. לא הייתי צריך לעשות את זה. אבל הייתי צריך קצת טיים אאוט. הייתי צריך להיות לבד. אני מצטער שהדאגתי אותך."

"אני רוצה שתישבע בסטיקס שלא תעלם לי יותר בחיים."

"אני נשבע בסטיקס שאני בחיים לא אעלם לך." חזרתי אחריה ורעם נשמע. "ואני גם נשבע שאני מאוהב בך ושאני מצטער."

"יופי." היא אמרה ונישקה אותי.

_

נ"מ פייפר:

סוף-סוף אנבת' ופרסי דיברו. בינתיים אני וג'ייסון חזרנו לטירה. לא הרגשתי כל כך טוב. ג'ייסון סיפר לי בדרך על הרמיוני. הסתבר שהרמיוני היא ביתה הביולוגית של ארטמיס. הוא סיפר לי את כל הסיפור, ואני הייתי בשוק. שארטמיס תפר את ההבטחה שלה לחברה שהיא בת תמותה? הייתי מאוד מופתעת. אבל מסתבר שאיזבלה הייתה ציידת, ואחרי שנים היא החליטה לחזור לעצמה ולהיות בת תמותה.

"את בסדר?" הוא שאל אותי כשהוא סיים לספר. "איך את מרגישה?"

"אני מרגישה יותר טוב, ג'ייסון." אמרתי לו בחיוך. "אתה לא צריך לדאוג לי, דינמו."

"אני יודע, פייפס." הוא אמר לי ונישק אותי. אני מאוהבת בג'ייסון גרייס.

_

נ"מ הארי:

לא היה לנו כוח ללכת להוגסמיד. כן, אתם בטח תגידו, לא היה לכם כוח? אבל היה קפוא, ורצינו לדבר, אז רון, הרמיוני ואני נשארנו במועדון. עשינו את השיעורים בהתגוננות מפני כוחות האופל.

"אני עדיין חושב שאתה צריך להתלונן על זה." רון הסתכל על הצלקת שבידי.

"לא." קבעתי.

"מקגונגל הייתה משתגעת אילו ידעה ש-"

"כן, מן הסתם זה נכון," אמרתי. "אבל לאמברידג' יש השפעה יותר גדולה מאש פרופסור מקגונגל."