חצויים בהוגוורטס

מה באמת קרה

נ"מ הארי:

בשבוע הזה, כל יום אחרי הלימודים, הלכתי ביחד עם פרסי לבצע את העונש. בנוסף הלימודים היו הרבה יותר קשים מהשנה הקודמת. וגם היה את עניין הנבואות של טרלוני, ואיך שפרסי והחברים שלו ברחו ברגע שטרלוני חזרה לעצמה. הצלקת שלי חזרה לכאוב, וכל לילה ראיתי את סדריק מת. כל בוקר ינשוף הביא להרמיוני עיתון והיא הראתה לי אותו. היו הרבה אזכורים עליי ועל דמבלדור. על ה"שקר".

פרסי מגלה כל יום על דבר נוסף שוולדמורט עשה. משפחה נוספת שהוא הרס.

ליאו התחבר מאוד אל פרד וג'ורג', מה שלא הפתיע אף אחד.

אנבת' והרמיוני גם הפכו להיות חברות טובות, ולמדו וקראו יחד כל היום בספרייה.

ג'ייסון התקבל לקבוצת הקווידיץ', ונהפכנו לחברים טובים, וגם פייפר התקבלה לקבוצה. שניהם תפסו את מקומן של קייטי ואלישיה בתור רודפים, ורון החליף את אוליבר בתור השומר, והוא היה די טוב בזה.

וויל העביר את רוב זמנו במרפאה, לומד ממדאם פומפרי. לפי פרסי, החלום שלו היה להיות רופא, והוא טיפל בהם בכל פעם שהיו פצועים או חולים.

קלאריס, ניקו והייזל התאמנו בלחימה ובספורט כל יום כמעט. וכל ערב היו במרפאה, אחרי שקיבלו עוד מכה.

פרנק נעלם הרבה מאוד. בעיקר בערבים, אבל גם בבקרים.

לאט-לאט הם הסתגלו להוגוורטס. וכך גם אני, רון והרמיוני.

"היי, פוטר," מאלפוי התקרב אלינו באחד ארוחות הערב באחד הערבים באוקטובר. "מה שלום סדריק?"

"הארי, לא!" הרמיוני אמרה, והיא, קלאריס ואנבת' ניסו לעצור אותי מלהוציא את השרביט או לתת לו אגרוף.

"אתה חתיכת מניאק, מאלפוי." פרסי אמר לו, ואז אמר משהו בשפה שלו, והחברים שלו צחקו.

"מה אמרת לי?" מאלפוי שאל אותו בהפתעה.

"אמרתי שאתה חתיכת מניאק. לא שמעת?"

"מה אמרת אחר כך?"

"אה, זה. סתם איזה משהו." פרסי ענה לו.

"הארי, שמעתי שיש לך כל לילה סיוטים וכשאתה קם, אתה צועק את השם של סדריק." מאלפוי התגרה בי, והפעם הוא צעק את זה. כל התלמידים הסתכלו עלינו. "וגם אתה קורא להורים שלך. אתה מתגעגע לאימא, פוטר? מתגעגע לאבא? איזה כיף שהם מתים, אה?"

"תסתום את הפה, מאלפוי." אמרתי לו ונתתי לו אגרוף בפנים.

"מה באמת קרה בלילה הזה, פוטר? אתה זה שהרגת אותו? עשית את זה כדי לנצח בטורניר?"

"מאלפוי תשתוק." ג'ייסון אמר.

"יכול להיות שעליתי על משהו? יכול להיות שדמבלדור מטייח את זה?"

"הוא רצח אותו." צעקתי בכל הקול שהיה לי, ומאלפוי גיחך. "אני חושב שאתה חתיכת פחדן, מאלפוי. ותמסור לבוס שלך שאנחנו ניפגש בקרוב. תגיד לוולדמורט שאני לא מפחד ממנו. תגיד לו שלא אכפת לי שאף אחד לא מאמין לי. בסופו של דבר כולם ידעו מה קרה. כולם ידעו מה קרה לסדריק, ומה באמת קרה לפיטר פטיגרו ולסיריוס. תגיד לו שבסוף כולם ידעו מה באמת קרה להורים שלי. תמסור לו שבסופו של דבר כולם ידעו שהוא רצח את סדריק, ושהוא השתמש בדם שלי כדי לחזור לחיים. תגיד לו שכולם יגלו שאבא שלך הוא חלק מאוכלי המוות, וכך גם עוד הרבה אנשים שכולנו מכירים." אמרתי והסתובבתי בכעס וחזרתי לחדר שלי. כל בית הספר שמע כרגע את הריב שלנו. אחרי כמה דקות הדוויג נכנסה לחדר מהחלון והביאה לי מכתב. היה כתוב שם: