His diamond [3]

ג'יימס (1)

His diamond
הינו הספר השלישי בסדרה, אני ממליצה לקרוא את שני הספרים שלפניו או רק את הספר השני בסדרה לפני שקוראים אותו.
הספר הראשון - His girl
הספר השני - Her monster
-
מקווה שתאהבו💞

᯽᯽

"ג'יימס, אתה תהיה איתי." אית'ן אמר.
נעצתי בו מבט נוקב.
"דומיניק עם איידן. לאונרדו, אתה העורף. אתה תעבוד מכאן, תהיה כאן אם משהו ישתבש. אתה מחובר כבר למצלמות, נכון?" הוא הנהן. "יופי. זה לא יקח הרבה זמן.. אנחנו נכנסים, רוצחים את מי שצריך ויוצאים משם. את המנהיג שלהם אני רוצה אצלי. אני מובן?" הם הנהנו והידקתי את לסתי. "ג'יימס?"
"כן.. בסדר,"
תוך שעה כבר היינו שם. בתוך המבנה המזוין בו סופיה נמצאת.
אני לא אוהב את המקום הזה, ואני גם לא חושב שאחבב את סופיה.. אף פעם לא אהבתי בחורות שעונות לשם הזה.
הן פשוט מעצבנות.
"אני לא מאמין שאני עושה את זה.." מלמלתי בשקט.
למה אני מסכן את עצמי בשביל הזונה הזאת?
אני לא מכיר את סופיה, אבל לפי מה שאית'ן סיפר היא בת עשרים ושתיים והתחתנה עם ג'קסון שהייתה בת תשע עשרה וחצי.
"בשביל מיה.." לאונרדו מלמל באוזנייה. "מיה יכולה לקפוץ לי, אני שונא את הילדה המזדיינת הזאת."
"אתה יכול ללכת." אית'ן נהם. "אני אשאר."
אמרתי והמשכתי ללכת במהירות.
"תאט, ג'יימס. אני מנסה לראות אם חיילים באים מאחוריך."
"לך תזדיין." נהמתי. הסתובבתי ויריתי לחייל שמאחורי בראש. יש לכולנו משתיק על האקדחים, כך שזה לא עשה רעש.
"אני מסתדר טוב מאוד בלעדיך." אמרתי.
שמעתי מישהי צועקת.
גלגלתי את עיניי.
"זו הייתה סופיה?" דומיניק שאל באוזנייה.
"לא," אמרתי ביחד עם אית'ן. "מאיפה אתה יודע?"
"אני פשוט יודע, אית'ן. עכשיו תחזור לעבודה היחידה והמזוינת שיש לך לעשות."
"פאק.." לאונרדו מלמל. "מה?" איידן שאל.
"החיילים שהיו בכניסה התפזרו,"
"כן, יש ארבעה חיילים שהלכו לכיוון שלכם, דום. כל שאר החיילים אליכם, אית'ן. תכינו אקדחים." הידקתי את לסתי ושמתי לב לתזוזה שבאה מהמשך המסדרון. הסתובבתי ויריתי בחייל שירד במדרגות. "איך שמת לב?"
"אני טוב בזה," אמרתי והסתובבתי בחזרה. הלכתי לכיוון המסדרון. "לאן?"
"לסופיה." אמרתי והלכתי לשם. "אין לי שם מצלמות, ג'יימס. זה לא רעיון טוב."
"זה רעיון ממש טוב."

נכנסתי לחדר היחיד שנמצא במסדרון.
זה חדר קטן וקפוא, יש כאן שני מזגנים על שש עשרה מעלות.
ריי מעליה - לפחות נראה לי שזה ריי - והיא בוכה.
לא קשה להבין מה קורה שם.
הוצאתי את האקדח שלי ויריתי ברגלו, גרמתי לו ליפול ממנה.
היא נבהלה והלכה אחורה.
היא עירומה לגמרי ורעדה מקור. התלתלים שלה היו מפוזרים ולעזאזל, אני חושב שמעולם לא ראיתי תלתלים מהפנטים יותר מאלו. התלתלים גורמים לה להיראות מדהים ואלוהים, גם בפני עצמה היא יפהפייה..
"היא כאן," אמרתי לאוזנייה. "אל.. אל תפגעו בי, אני-"
"סופיה." היא הרימה את מבטה המבולבל אליי. "אל תתקרב אליי.." התחננה.
הידקתי את לסתי והתקרבתי אליה למרות זאת. "מה הוא עשה לך, סופיה?" שאלתי וניגבתי את הדמעות שלה. היא הסתכלה עליי, עקבה אחרי כל צעד שעשיתי. הורדתי את הסווטשירט שלבשתי וכיסיתי אותה, נשארתי בלי חולצה, אבל לא היה לי אכפת.
"אני לא אאנוס אותך, אני עוזר לאית'ן, האידיוט הזה.. רוצה לדבר איתו?" היא הנידה בראשה. "למה?"
"אני לא מכירה אותך, איך אדע שאתה-"
"אני לא משקר, סופיה." לחשתי וליטפתי את הלחי שלה.
היא תפסה את ידי והורידה אותה מהלחי הקטנה שלה.
"אני.. הוא באמת אידיוט לפעמים," לחשה ובחנה אותי. "כן, אני לא סובל אות-"
"אתה יודע שאנחנו שומעים אותך?"
"לכו תזדיינו." נהמתי. סופיה כיווצה את מצחה. "אית'ן.." אמרתי.
"אה.." היא ליקקה את שפתיה מהדמעות. "אתה-" אית'ן ואיידן נכנסו לחדר.
אית'ן התקרב אליה אבל היא נצמדה לקיר.
"אל.. אל תיגע בי," בחנתי אותה בבלבול.
היא נתנה לי לגעת בה אבל לא לאית'ן?