His diamond [3]

סופיה (15)

נכנסתי לסלון ובחנתי את ג'יימס שמנשק את ולריה.
"תשיגו לכם חדר, זוג חרמנים." אמרתי. "איפה הטלפון שלי, ג'יימס?"
"לא יודע," לחש והוריד את החולצה שלו.
"אז אני לפחות יכולה את הטלפון שלך? אני רוצה לדבר עם אית'ן."
הוא הסתובב אליי. "פאק.. הטלפון שלך בחדר ארונות שלי, תחפשי." הוא חזר לנשק את ולריה והלכתי לחדר שלו.
נכנסתי לחדר הארונות וחיפשתי את הטלפון שלי.
לבסוף מצאתי אותו ופתחתי אותו.
יש לי ארבע הודעות.
שלוש מטראוויס ואחת מאית'ן.
פתחתי את ההודעות מטראוויס: בוקר טוב, קטנה שלי. חשבתי על זה קצת, ואני אשמח שנצא מתישהו למסעדה או בית קפה.
חייכתי. הוא חמוד כל כך.
עברתי להודעה השנייה: למה את לא עונה? הגזמתי?
וההודעה השלישית: הכל בסדר, קטנה שלי? פגעו בך?
חייכתי. הוא חמוד בטירוף, והוא שונה מג'קסון ואית'ן וג'יימס.
הקלדתי הודעה: אני מצטערת שלא עניתי, טראוו. ג'יימס לקח לי את הטלפון. אני אשמח לצאת איתך מתישהו. אבל לא בטוח שהאידיוט יאפשר לי, אולי תבוא לכאן?
הוא לא ענה מיד ולכן עברתי להודעה מאית'ן: שמעתי על מה שהיה במועדון, אל תעשי שטויות, סופיה.
התעלמתי מההודעה שלו והלכתי בחזרה לסלון.
"לאן הזונה שלך הלכה?"
"לשירותים," מלמל ובחן אותי.
"אני בדקתי את הטראוויס הזה, הוא נראה בסדר."
"אני לא צריכה את האישור שלך,"
"בהתחשב בעובדה שהחבר היחיד שהיה לך בגד, אנס והתעלל בך, את צריכה את האישור שלי יותר משאת צריכה לנשום."
"לך תזדיין." נהמתי. "ואל תזכיר את ג'קסון, ג'יימס. אף פעם."

"לא." שמעתי את ולריה. "אני ארצח אותה שאני אוכל, המזדיין הזה צמוד לתחת שלה כל היום."
מה?! היא בוגדת בנו? היא מנסה לרצוח אותי?
"כן, ריי, אבל זה לא כזה פשוט! הזונה הקטנה הזאת בכלל לא נותנת לי להתקרב אליה."
ר..ריי? הוא לא מת? הם רצחו אותו, לא?
שפתיי החלו לרעוד ודמעות דקרו את עיניי. "אני אנסה, אבל אני לא מבטיחה כלום. יכול להיות שזה לא יעבוד. אני אדבר איתך מחר," ברחתי לחדר שלי ונשכבתי על המיטה.
לקח כמה דקות, אבל בסוף היא פתחה את הדלת והתקרבה אליי.
החזקתי את עצמי חזק כל כך בשביל לא לבכות.
היא תרצח אותי, מה היא תעשה?
"ריי מתגעגע אלייך, סופיה." היא לחשה והרגשתי משהו קר עובד על הפנים שלי בעדינות. "יהיה מאוד כיף לדקור אותך, פעם, אחר פעם, עד שתיחנקי מהדם של עצמך." היא לחצה מעט עם הדבר הקר - שעכשיו ברור לי שזה סכין - והרגשתי שאני נפצעת.
"לילה טוב, זונה." בלעתי את רוקי ושמעתי את הדלת נסגרת.
חיכיתי קצת ורצתי לשירותים.
דם זלג במורד פניי והתחלתי לבכות. לא בגלל שזה כאב, בגלל שאני שונאת אותה, בגלל שאני שונאת את מה שהיא עושה, ובעיקר בגלל שג'יימס לא שם לב לזה.

אחרי הרבה מחשבה לאיך אני מביאה לכאן את ג'יימס בלי שולריה גם תבוא לכאן, החלטתי לזייף שאני חלמתי חלום רע.
צרחתי ותוך כמה שניות הוא נכנס לחדר שלי.
"ג'יימס.." בכיתי ורצתי אליו. "מה קרה, יהלום? מה חלמת?"
"היא מנסה לרצוח אותי."
"מי?"
"ולריה. היא.. היא דיברה מקודם עם ריי, ואז היא נכנסה אליי לחדר והעבירה על הפנים שלי סכין."
"אין מצב, סופיה." הוא אמר ושם אותי על המיטה. "אני לא מאמין שזייפת את זה שחלמת חלום רע בשביל לשקר לי ככה. אני מבין שאת לא אוהבת אותה ואת מקנאה, אבל זה כבר מוגזם."
"אני לא משקרת, ג'יימס-"
"לילה טוב, סופיה." הוא התכוון ללכת לחדרו אכל תפסתי את היד שלו. "אל תלך. אל תלך. אל תלך."
"מה את רוצה, סופיה? את לא חלמת כלום,"
"פשוט תישאר לישון אותי. אולי רק חלמתי את כל זה.. אבל אני מפחדת, תישאר איתי, בבקשה," הוא בחן אותי והנהן.
הוא נשכב לידי ונישק את מצחי.
"מה זה?" שאל ובחן את השריטה שליד העין שלי. "זה מה שולריה עשתה לי," מלמלתי וטמנתי את ראשי בחזהו.
"לילה טוב," לחשתי.