His diamond [3]

ג'יימס (26)

"אני אלך אליה," אמרתי לאית'ן שהנהן.
אני לא אכריח אותה להתחתן איתי, וגם אית'ן לא יעשה את זה.
היא ישבה בסלון עם ידיה על הבטן שלה ובחנתי אותה. היא כל כך יפה.
"אמא תמיד תגן עליך, היא תשמור עליך מכל דבר, במיוחד מגברי מאפיה מעצבנים שחושבים שכל העולם שייך להם." היא המשיכה ללטף את בטנה. "היא תשמור עליך שאבא יתעצבן ויכעס עליך, או שדוד אית'ן יעשה את זה. כי אתה שלי."
"למה שתצטרכי לשמור עליו שאבא יתעצבן ויכעס?"
"כי אתה מאבד שליטה ממש בקלות, לא?"
"סופיה-" שלחתי את ידי לידה והיא קפצה. "לא! אל פאקינג תיגע בי!" הרמתי את ידיי באוויר ובחנתי אותה. "אני לא מתכוון להכריח אותך להתחתן איתי," לחשתי.
"אני אוהב אותך ואת יודעת את זה ואני אף פעם לא אפגע בך."
"זה לא ככה ג'יימס. אני לא רוצה להתחתן איתך כי אני לא מסוגלת לסבול מגע. נתחתן ואז מה? תלך לזיין מישהי אחרת?"
"סופיה, את יודעת שלא." היא הנידה בראשה במהירות. "אתה כן. וזה בסדר. אבל כשמתחתנים.. עושים את זה כדי להבטיח שאנחנו אחד של השני לנצח. ואם תלך לזיין נשים אחרות.." הידקתי את לסתי וקפצתי את אגרופיו בצידי גופי.
למה היא לא מבינה?
"סופיה, לעזאזל איתך, למה כל כך קשה לך להבין שאני לא אזיין מישהי אחרת? למה קשה לך להבין שלא עומד לי בגלל נשים אחרות ואני לא אוהב נשים אחרות?"
"זה.. פשוט תעזוב אותי, ג'יימס, אני לא רוצה לדבר על זה.."
"פאק! את עושה את זה עוד פעם! את עוד פעם מתנהגת כמו ילדה קטנה שלא מתמודדת עם מה שהיא בעצמה אומרת." היא התעצבנה ועיניה בערו בזעם. היא התקרבה אליי וסטרה לי.
אני מניח שזה הגיע לי, אבל היא גם יודעת שאני צודק.
כל פעם שמשהו לא מוצא חן בעיניה והיא לא יודעת איך להתמודד איתו, היא בורחת.
"לך. פאקינג. תזדיין."
"אני אשמח לזיין אותך אבל את לא רוצה!" היא גלגלה עיניים ואז פרצנו בצחוק. "זה היה ממש טיפשי, אני מצטערת." לחשה והעבירה תלתל אל מאחוריי אוזנה. "אני באמת רוצה אותך, אבל לא בשביל לזיין, אני פשוט רוצה להיות איתך. להרגיש אותך, לנשק אותך. אני רוצה להרגיע אותך."
"אני רגועה." היא לחשה והתקרבתי אליה. "את לא." שפתיה ורודות ותפוחות ואני מת לנשק אותה, לעמם את מה שהיא מרגישה ולנשק אותה עד שתעביר את כל הזעם והכאב שלה אליי.
אני צריך שהיא תעשה את זה.
אני לא רוצה שיכאב לה.
התקרבתי אליה עוד והיא בחנה אותי קירבתי את שפתינו והיא שמה את ידה על הלחי שלי והרחיקה אותי.
"לא, ג'יימס."
"סופיה, בבקשה."
"לא." היא לחשה ונשכה את שפתיה התפוחות.
"אני לא יכולה,"
"סופיה-"
"אני מצטערת." לחשה וברחה למעלה.
בחנתי אותה במדרגות והרגשתי את הזעם והאכזבה מטיילים בכלי הדם שלי לכיוון המוח.
"פאק!" צעקתי והדלת נפתחה. רוז ומיה עמדו שם עם לוסיאנו וקייד ובחנו אותי. "מיה.. פאק, תדברי עם סופיה, בבקשה."
"על מה?" היא שאלה בבלבול ובחנה אותי. לקחתי ממנה קייד והוא השמיע קול תינוקי. "על הכל. פשוט תדברי איתה, היא צריכה לדבר עם מישהו."
"בגלל ההיריון?" היא שאלה והנהנתי. "היא בהיריון?!" רוז שאלה בהתלהבות. "כן, לא ידעת?"
"לא. באיז-"
"היא בחודש ראשון.. אולי קצת אחרי, אין לי מושג. מיה, תדברי איתה, בבקשה." היא הנהנה והלכה לחדר שלנו. "אתה וסופיה?! אני אחותך! איך לא סיפרת לי על זה?!" היא נעצה אצבע בחזי וחייכתי אליה חצי חיוך.
"את היית עסוקה כל הזמן עם דומיניק והקטנים, לא מצאתי זמן לעשות את זה."
"מי עוד יודע?"
"כולם בערך," לחשתי ושפשפתי את לסתי.
היא הנידה בראשה בחוסר אמון. "מה איתי? להזכיר לך שכשהיא תלד הם יהיו האחיינים שלי?! איך אני יודעת על זה אחרונה?"
"את צודקת," אמרתי והתחלתי ללכת שקייד על הידיים שלי.
היא מאחוריי ואנחנו הולכים לחדר שלהם.
הורדתי אותו בלול שלו ורוז עשתה את אותו הדבר עם לוסיאנו.
"אנחנו לא דיברנו הרבה.." לחשה. "בהתחשב בעבודה שהיו כמה שנים שלא דיברנו, זה לא נחשב הרבה." היא גיחכה וחייכתי אליה. "אתה כנראה צודק,"
"אני תמיד צודק.." מלמלתי ונישקתי את ראשה.
אני אוהב את רוז מאוד, ואני מתחרט שכשהייתי צעיר יותר התחלתי לעשות סמים ולא עזרתי לה. ואני גם גאה שהיא רצחה את אבא בסופו של דבר אחרי שהוא ניסה להכריח את דין לאנוס אותה.
זה די מוזר לחשוב שדין הוא אח של אית'ן, הוא אף פעם לא מדבר על זה, נראה לי שאפילו לא עם מיה. לדעתי הוא החליט למחוק אותו מהחיים שלו לגמרי, את כל הזכרונות. הכל.. לעומת זאת, על אוליביה שמעתי אותו מדבר הרבה פעמים.
מיה סיפרה לסופיה שהוא בכה פעם אחת בגללה, אבל סופיה אמרה לי שזה סוד ואסור לי לספר על זה לאף אחד, ולא סיפרתי, כמובן.
"אתם כאילו.. ביחד? אתה וסופיה? זה לא רק סטוץ?"
"אני אוהב אותה." אמרתי. "וכואב לי שכואב לה שאני מנסה לנשק אותה או לגעת בה."
"בגלל מה שהיא עברה?"
"אני מניח שגם.. אבל.. פאק, היא הדבר היחיד שאני חושב עליו. כל הזמן. איך היא מרגישה, אם כואב לה, אם היא בסדר.. אם פגעו בה, אם היא שמחה ולמה. אני שונא את זה שאין לי מושג ואני בחוסר וודאות כי היא מפחדת ממני." היא חייכה חצי חיוך והעבירה את אצבעותיה על הצלקת שלי. "ג'יימס.. אתה אחד מהאנשים הכי טובים שאני מכירה, והיא אוהבת אותך בטירוף, בסדר? יכול להיות שהיא קצת-"
"דיברתי איתה." מיה אמרה ונכנסה לחדר. "מה היא אמרה?"
"שהיא אוהבת אותך, אבל היא גם מפחדת בטירוף.." בחנתי את עיניה. היא משקרת וזה קצת מעצבן אותי. "מיה." הזהרתי. "היא לא הסכימה לדבר איתי ואמרה לי לקרוא לך, כי צריך להתארגן לטיסה או בדיקה.." הנהנתי.
"אני אלך, רוז, נדבר שאחזור."

᯽

סופיה כבר בסוף החודש השלישי, אית'ן ומיה התחתנו והיא גם בהיריון, הן אמורות ללדת באותו חודש, סופיה כמה ימים לפני מיה.
גילינו שהיצור החמוד שיש לה בבטן זו בת, וסופיה מאושרת בטירוף.
אני רוצה לנשק אותה כל כך שזה מטריף אותי, אבל היא לא רוצה בזה ואני לא אלחץ עליה.
"ג'יימס?" היא שאלה ובחנה אותי. "כן, יהלום שלי?"
"איך נקרא לה?"
"לא יודע.. מה חשבת?"
"חשבתי על ג'ולייט.. אבל אני לא בטוחה,"
"זה שם יפה," אמרתי וחייכתי אליה. "חשבתי גם על אמבר ושרלוט, אבל נראה לי שג'ולייט זה הכי טוב.."
"נראה לי שנחליט שנראה אותה, חוץ מזה, יש עוד מלא זמן. את יכולה עוד להתלבט ולחשוב על זה," נישקתי את בטנה והיא חייכה אליי.
שפתיה ורודות ותפוחות, זה נראה כאילו היא נשכה אותם המון פעמים. "מה קרה, יהלום שלי?"
"כלום.."
"את נשכת את השפתיים שלך,"
"אני תמיד-" הנדתי בראשי וקטעתי אותה. עיניה נצצו שהיא בחנה אותי. "זה לא כמו תמיד, זה שונה. את חשבת על משהו שמפחיד אותך. תספרי לי מה זה, יהלום." היא בחנה אותי וליקקה את שפתיה.
אני קורא אותה טוב, בדיוק כמו שהיא קוראת אותי טוב, ולעזאזל, כמה שאני אוהב את זה.
אני אוהב את זה שאני יכול לקרוא אותה - לפחות רוב הפעמים - ולעזור לה עם מה שהיא חושבת.
"ג'ולייט זה השם שאני הכי אוהבת, וכשהייתי עם ג'קסון, הוא אמר שזה שם של זונות," הידקתי את לסתי.
אני שונא אותו.
אני רוצה להוציא אותו מהגיהינום ולרצוח אותו עוד כמה פעמים.
"ג'קסון גם נשרף בגיהינום עכשיו, את באמת שמה על מה שהוא אמר?"
"לא, אבל.. אתה לא חושב ככה, נכון?"
"אם לא הייתי מכיר אותך, הייתי בטוח שסופיה זה גם שם של זונות, את זונה?" היא הנידה בראשה. "נכון. את מושלמת. אז ממה את דואגת כל כך?" בחנתי אותה וחייכתי חיוך רחב.
"לא יודעת.."
"את מאמינה לי שאני חושב שג'ולייט זה שם יפהפה ואני אשמח שיקראו לילדה שלנו ככה?"
"כן," לחשה ובחנה אותי.
הדלת של הבית נפתחה ואיידן עמד שם עם קייד בידיו. הקטנצ'יק הזה מחר יחגוג שנה ביחד עם לוסיאנו, שאותו דומיניק מחזיק.
הם נכנסו לבית ורוז נכנסה אחריהם. "הפרענו?" היא שאלה והנדתי בראשי.
"אנחנו צריכים לדבר," הבנים אמרו.
דומיניק העביר את לוסיאנו לרוז ונישק אותה, היא חייכה אליו ואיידן גלגל עיניים.
איידן העביר את קייד לסופיה והיא חייכה ונישקה את הלחי שלו.
היא תהיה אמא טובה. היא תהיה אמא ממש טובה.
"אנחנו במשרד, סוף." לחשתי לה והיא הנהנה.
נישקתי את ראשה והלכנו למשרד שלי. "איפה לאונרדו?"
"הוא עוד כמה דקות מגיע, הוא היה צריך לצאת לריצה.."
"מישהו הזכיר את סקרלט?" שאלתי. "כן." דום ענה ושפשף את לסתו.
"רוז?"
"כן." נאנחתי והעברתי את ידי בשיערי. "לדבר איתה?"
"לא, זה בסדר."

--

שבוע טוב אהובות שלי🤍🧚🏽‍♀️