His diamond [3]

מיה (34)

בום-בום-בום.
הלב שלי משתולל כמו שלא השתולל אף פעם.
אית'ן מוריד לי את הבגדים בזמן שהיא באמבטיה מתחממים.
דמעה זולגת מעיניי והוא נאנח. "מיה, נסיכה שלי, תסתכלי עליי." בחנתי אותו והוא ליטף את הלחי שלי. "זה נגמר. הוא מת."
"הוא יחזור.."
"הוא לא."
"הוא כן, אית'ן. הוא כן!" הוא הניד בראשו. "הוא לא יחזור, הוא מת."
"הוא ירדוף אותי." לחשתי בפאניקה והוא הצמיד אותי אליו וחיבק אותי בחוזקה.
"די," הוא לחש ונישק אותי. "הוא לא יחזור או ירדוף אותך, ואם כן, אני אשמור עלייך."
"אני מפחדת,"
"אל תפחדי." לחש והוריד את החולצה שלו.
הוא קירב אותי אליו ונישק אותי עוד פעם.
"אני אוהב אותך, אני אשמור עלייך לנצח. אני לא אתן לשום דבר לפגוע בך, בסדר? לשום דבר. אני אגן עלייך לנצח. עד המוות ואחריו, בסדר?"
"אני אוהבת אותך גם," הוא חייך והורדתי לו את המכנס והבוקסר ונכנסנו למקלחת.
"אתם מתכוונים לרצוח את ריי, נכון?"
"כן." הוא לחש וליטף את בטני הוא נשק לה וחייך אליי. "את היית מאוד אמיצה שם, נסיכה שלי."
"אני בכיתי כמו תינוקת,"
"את לא. אבל אני אוהב שאת בוכה כמו תינוקת, אחרי זה אני יכול לנשק את הדמעות המלוחות שלך ולערבב אותם עם הטעם המתוק של השפתיים שלך," גלגלתי עיניים והוא הצמיד אותי אליו.
הוא חיבק אותי ואני אותו.
המקום היחיד שאני מרגישה בו בטוחה זה הידיים שלו והוא יודע את זה.
דמעה נוספת זלגה מעיניי והוא חייך אליי. "ממה את בוכה?" הוא שאל בשקט.
קולו צרוד, עמוק ומלא בדאגה. "אני לא יודעת.. אני פשוט מרגישה שאני רוצה לבכות."
"אז תבכי." הוא ליטף את גבי והדמעות דקרו את עיניי. "אני לא רוצה לבכות מולך,"
"את בכית מולי מלא פעמים, מיה.. מה הבעיה?"
"אני מפחדת,"
"ממני?"
"אולי גם.." הוא הטה את ראשו ובחן אותי. "קים ירתה הרגע בג'ק, שהיה החבר הכי טוב שלי ואנס אותי, או שזה בכלל התאום שלו שאנס אותי, פשוט אין לי מושג.. אה, ולפני שהיא ירתה בו, הוא איים על התינוק שלנו והצמיד לי אקדח לבטן, ואז הכריח אותי לרדת על הברכיים מול כולם שאקדח צמוד לרקה שלי. אתה צודק, אני אמורה לא לפחד," הוא העביר את ידו בשיערו ובלגן אותו בזמן שחפפתי את שיערי.
הוא נישק את צווארי והסתובבתי אליו. "מה אתה רוצה?"
"את לא אמורה לכעוס עליי."
"זה לא כעס, זה פחד! למה אתה לא מבין את זה?!"
"את מפחדת ממני? למה?"
"כי אתה כמוהם." הוא בחן אותי. הזעם נצץ בעיניו. "כמוהם?" הוא גיחך. "אני כמוהם, את צודקת. אני אונס ומתעלל בילדות." הוא יצא מהאמבטיה. "אית'," נאנחתי. "אני לא רוצה להישאר כאן לבד."
"אני מצטער, מיה, אני פשוט מפחדת לאבד שליטה ולאנוס אותך."
"למה אתה מתנהג כמו ילד קטן?!" שאלתי בזעם.
"אני מתנהג כמו ילד קטן? תסתכלי על עצמך, מיה. אני היחיד שאי פעם דאג לך, איך את בכלל יכולה לחשוב שאני כמוהם?!" התכווצתי והוא בחן אותי. "זה לא הוגן." לחשתי לו. "אתה לא מבין שיש לי.. שאני מפחדת מ-" האוויר לא נכנס לגרוני, הלב שלי פעם במהירות.
"מיה." אית'ן לחש. בקושי ראיתי אותו אבל יכולתי לראות שהוא מתקרב אליי. "תסתכלי עליי, נסיכה שלי." הוא ליטף את הלחי שלי. "אני איתך, נסיכה קטנה, תנשמי."
ניסיתי לנשום אבל לא הצלחתי.
הוא הצמיד את מצחו לשלי ושילב את אצבעותינו.
"אני לא.. לא יכולה, אית'.."
"מיה," הוא לחש. "זה בסדר, אני כאן. יקח כמה זמן שיקח, אני שומר עלייך."
חיבקתי אותו והוא חיבק אותי בחזרה.
"אני מרטיבה אותך," לחשתי לו ששמתי לב שכולו נרטב עם הבגדים שלו.
"לא אכפת לי, יותר חשוב לי שתרגישי בטוחה,"
"למה?"
"כי אני אוהב אותך." הוא לחש ונישק אותי. "אני מצטערת, אית'. אני פשוט נלחצתי ו..ופחדתי, אני מצטערת.."
"זה בסדר," הוא ליטף את היד שלי באגודל שלו ונישק אותי.
"תסיימי להתקלח, נסיכה קטנה."
"אני מצטערת, אית'ן. אני לא חושבת שאתה כמוהם.. אני אוהבת אותך ו-"
"את היית תחת לחץ, מיה. הראש שלך לא היה כאן, את פחדת, זה בסדר."
"ואם באמת התכוונתי לזה?"
"את התכוונת?" הנדתי בראשי והוא חייך אליי. "ענית לעצמך, מיה."