His diamond [3]

ג'יימס (16)

נכנסתי לסלון והיא הייתה שם עם טראוויס.
התנשקה, ושפשפה ממש בעדינות את הזקפה שלו דרך המכנס.
"אני יודע שאת לא רוצה לגעת בו, אבל זה כבר מעליב לא? לפחות תורידי לו את המכנס,"
"לך תזדיין, ג'יימס." היא לחשה ונישקה אותו.
"היית מת שאני אגע בך כמו שאני נוגעת בו,"
"אני לא מת שתיגעי בי ככה, כי כבר עשית את זה, את נגעת בי, אני נגעתי בך.. ולדעתי נגעתי בך הרבה יותר טוב מאיך שהאידיוט הזה נוגע בך, זאת אומרת.. פאק. את לא צועקת שאת גומרת איתו, את לא צועקת בכלל ובטח שלא את השם שלו, לעומת זאת, שאת איתי את צועקת לאלוהים, וקוראת בשמי, שורטת את גבי ומתפתלת מתחתיי שאת גומרת." היא הידקה את לסתה וטראוויס ינק את הפטמה שלה.
בהיתי בחזה שעלה, שעולה ויורד בקצב מושלם.
היא לא רטובה בגללו, או נמשכת אליו בצורה שהיא נמשכת אליי. היא רטובה כפול בשבילי ונמשכת אליי הרבה יותר.
"את לא שלו, מיס קולינס. את שלי. רק שלי." לחשתי. "ואת נמשכת רק אליי, את רטובה רק שאת חושבת עליי ואלוהים, כמה שאת חיה בסרט שאת חושבת שהוא יזיין אותך טוב יותר מאיך שאני זיינתי. כי זיינתי אותך באופן מושלם ומדויק, ידעתי בדיוק איפה את צריכה שיגעו בך." היא גנחה ותפסה בשיערה של טראוויס. "עוף מכאן, ג'יימס."
"אני לא יכול, אני השומר שלה, זוכר?" הוא הידק את לסתו. "ג'יימס," היא לחשה. "בבקשה לך.. לך למטבח או משהו," הידקתי את לסתי. "בסדר. אבל רק כי את ביקשת. אתה חייב להתחיל לעבוד על הסמכותיות שלך."

᯽

הם ביחד כבר חודש.
חודש מזוין.
אני מת לרצוח אותו. לתקוע לו כדור בראש ושיעזוב אותה בשקט.
עכשיו הוא לא כאן, הוא הלך לפני כמה דקות, אבל היא כבר מתכתבת איתו בטלפון.
"סופיה," אמרתי. "תעזבי את הטלפון ותאכלי."
"אני לא רעבה."
"תאכלי, סופיה. לא אכלת מאז שהתעוררת, את התעוררת לפני עשר שעות."
"אני לא רעבה." נהמה.
לקחתי לה את הטלפון. "תאכלי." אמרתי והתחלתי לעבור על ההודעות שהוא שלח לה.
טראוויס: את צריכה להרזות קצת, סופיה..
הידקתי את לסתי והמשכתי להודעה הבאה ממנו: אני כן חושב שאת יפה, סופיה, פשוט אני חושבת שכדאי שתרזי קצת.. את השמנת מהפעם אחרונה שראיתי אותך.
הרמתי את מבטי אל סופיה שיושבת בכיסא שלה מקופלת. "תאכלי, סופיה."
"אני לא-"
"את כן, סופיה! לעזאזל! את באמת מאמינה למה שהמזדיין הזה אמר?!"
"אני באמת השמנתי.." היא מלמלה. "ואת עדיין האישה הכי יפה שאני מכיר! תסתכלי על עצמך, סופיה. את יפהפייה, ואם המזדיין הזה לא יודע להעריך אותך, שילך להזדיין. עכשיו תפתחי את הפה היפה שלך ותאכלי." היא בחנה את האוכל ואז אותי.
היא ליקקה את שפתיה וקמה מהשולחן והלכה לחדר שלה.
לקחתי את הצלחת והלכתי עם הצלחת לחדר שלה.
"בסדר, אל תאכלי, אני אאכיל אותך." התיישבתי לידה.
"תעזוב אותי, ג'יימס.. אני באמת לא רעבה."
"את לא רעבה?" היא הנידה בראשה. "אז תאכלי בשבילי. אם את לא רוצה את האוכל הזה זה בסדר מבחינתי, מה את כן רוצה?"
"קרח."
"סופיה." נהמתי בזעם. "אוכל. לא מים קפואים."
"תעזוב אותי!" היא צעקה וברחה לשירותים.
יכולתי לשמוע אותה בוכה. "סופיה, יהלום.. אני לא חושב שהוא טוב בשבילך,"
"עוף מכאן, ג'יימס! אני לא רוצה שתהיה כאן! אני לא רוצה לדבר איתך! אני שונאת אותך!"
"שונאת אותי?! את מרעיבה את עצמך בגללו!"
"אני. לא. רעבה." היא זעמה. "לא אכפת לי! את לא אכלת מהבוקר."
"אני לא אוכלת כבר שבוע, לא נראה לי שזה הזיז לך,"
"כי עד עכשיו לא שמתי לב! צאי החוצה, אני רק רוצה לדבר." היא יצאה ובחנה אותי בעיניים מלאות דמעות.
משכתי אותה אליי וחיבקתי אותה.
היא חיבקה אותי בחזרה ובכתה לחזי.
"הוא לא שווה את הבכי שלך, סופיה. את טובה יותר ממנו בהרבה." נישקתי את ראשה. "את הרבה יותר טובה מכל אחד ואחת. את אמיצה וחזקה ויפהפייה וללא ספק האישה הכי חמודה וטעימה שאני מכיר, אז תפסיקי לבכות, בבקשה, ובואי נלך לאכול. את רוצה לצאת למסעדה? נצא למסעדה. את רוצה שאני אכין משהו לאכול? אני אכין לך מה שתרצי. פשוט תגידי לי מה את רוצה."
"אני רוצה לישון, אני רוצה שתחבק אותי." חיבקתי אותה ונשמתי את הריח המתוק שלה.
"בסדר, נעשה את זה, אבל אחרי שתאכלי." היא בחנה אותי והנידה בראשה.
"בסדר. אז אני אאכיל אותך." הרמתי אותה עליה.
אני חושב שזו הפעם הראשונה שהיא לא לבושה בשמלה, היא לבושה בג'ינס ארוך וחולצת טי.
"ג'יימס, די." לחשה. "לכי תזדייני, סופיה. את צריכה לאכול."
"אני לא רוצה לאכול! אני לא רעבה."
הורדתי אותה על הכיסא בסלון ונישקתי את קצה אפה. "את שלי, סופיה. לא שלו. אני רוצה שתאכלי, אני השומר שלך והמטרה שלי זה למנוע מאנשים לפגוע בך, אז אני לא אתן גם לך לפגוע בעצמך." ניגבתי את הדמעות בעיניי ונישקתי את מצחה. "מה את רוצה לאכול?"
"סלט." חייכתי אליה והנהנתי.
לא אכפת לי מה היא תאכל, אני פשוט צריך שהיא תעשה את זה.