His diamond [3]

אפילוג

"מזל טוב, ילדה יפה," לחשתי לג'ולייט.
היא בת ארבע היום, ולעזאזל, היא הילדה הכי יפה בעולם.
היא נראית כמו נסיכה מזוינת, טוב, נכון יותר להגיד שהיא נראית כמו אמא שלה.
היא פשוט יפהפייה.
"מה איתי?!" טוני התפרץ לסלון.
הם נולדו באותו יום, טוני נולד שעה לפניה, למרות שהיה אמור להיוולד שבוע אחריה.
"מזל טוב גם לך, טון-טון," אמרתי ופרעתי את שיערו.
הוא רץ לג'ולייט וחיבק אותה. "לא!" היא צעקה עליו. "תחזיר לי את בלי!" בלי הייתה הבובה המועדפת עליה.
זו בובת-ארנבת שקנינו לה שקיארה נולדה לפני שנתיים.
בין ליב וקיארה יש הפרש של שבועיים, אין כמעט הפרשים בין כל זוג ילדים.
סופיה התקרבה אליי שקיארה הקטנה הולכת לידה ומיה נכנסה לסלון ביחד עם ליב, שלבושה כמובן בצבע ורוד.
"איפה איידן?" היא שאלה
"הוא למעלה עם ניקי ולי-"
"ניקי לא עברה לדירה אחרת?"
"היא כן, אבל היא באה לכאן עם ליאו,"
"היא בסדר מאז המוות של כריסטופר?" כריסטופר היה בעלה של ניקול, הוא נפטר לפני שנה וחצי שיצא למבצע איתי ועם איידן, והיא נכנסה אחרי זה לדיכאון.
היה קשה לה לגדל את ליאו, אז אני, איידן וסופיה עזרנו לה. עכשיו היא בסדר, היא עברה לבית אחר שאיידן קנה לה כאן באזור.
שניהם התחילו להסתדר אחרי שאיידן הכיר את אשתו והיא הבהירה לו שהוא דואג ואוהב אותה ומה שלא עבר עליהם בילדות, לא צריך להשפיע על החיים שלהם עכשיו.
"אבא!" ג'ולייט צווחה. "תעזור לי! הוא לקח לי את בלי,"
"טוני." אית'ן נהם. "תחזיר לה את זה,"
"אבל היא כבר ילדה גדולה! היא לא צריכה בובות."
"טוני." הוא הזהיר. טוני מכבד את אית'ן בטירוף, הוא יעשה כל מה שאית'ן יגיד לו.
טוני הלך לג'ולייט בראש מושפל והביא לה את הבובה.
"סליחה, ג'ולי,"
"זה בסדר," היא חייכה ונישקה את הלחי שלו.
הוא הסמיק וחייכתי.
הם חמודים ביחד בטירוף.
"אני הכנתי לכם עוגה," סופיה אמרה להם וקיארה חיבקה את רגלי.
הרמתי אותה עליי.
"מה קרה?"
"אני אם אוסה יום הואדת." חייכתי אליה ונישקתי את מצחה. "יום ההולדת שלך עוד חודש ושלושה ימים, יפה שלי, את זוכרת את התאריך?"
"אמ.. בעשים ואמישה לאובמבר?"
"נכון, יום ההולדת שלך בעשרים וחמישה לנובמבר. איך זכרת את זה? את ממש חכמה,"
"אולייט מרה לי," חייכתי והיא הסמיקה. "את רוצה להגיד לג'ול וטוני מזל טוב?"
"כן, 'בל 'תה יאול לבוא איתי?" הנהנתי ונכנסתי למטבח שהיא על ידיי.
מיה ואית'ן נכנסו עם ליב.
"מאל אוב!" קיארה אמרה.
ליב לא אמרה כלום, אבל היא אף פעם לא דיברה הרבה מול אנשים, זה סוג של הקטע שלה.
תמיד לובשת וורוד ואף פעם לא מדברת.
"תודה פצפונת."
"ני לא אצאונת,"
"את כן. שתיכן פצפונות." הוא הצביע על ג'ולייט והיא הזעיפה את פניה. "אנחנו באותו גיל!" היא צעקה. "אני שונאת אותך,"
"גם אני אותך. את מכוערת."
"טוני!" מיה התעצבנה.
ג'ולייט ירדה מהכיסא בזהירות ורצה לחדר שלה.
נתתי לסופיה את קי שהייתה נראית קצת עצובה. "אני אלך לדבר איתה, יהלום קטן, הכל בסדר.."
נישקתי אותה וקיארה מלמלה, "אגיל,"
"כן. תמשיכי לחשוב ככה, קי.. כי את לא תתנשקי לעולם, אני לא ארשה לך,"
"ני או סה להתנסק."
"יופי." נישקתי את מצחה. "את לא צריכה לרצות, אני הולך לאחותך רגע."
נכנסתי לחדר של ג'ולייט והיא בכתה בשקט במיטה.
"ג'ול." לחשתי והתיישבתי לידה.
הרמתי אותה מהמיטה וחיבקתי אותה.
"את יודעת שאת יפה, נכון?" העברתי שיער מתולתל אל מאחוריי אוזנה. "את יפהפייה כמו אמא שלך,"
"הוא מעצבן,"
"נכון.. אבל הוא ילד, כמוך. והוא טועה, ומותר לטעות, נכון?"
"אתה בטח אף פעם לא טעית," בחנתי אותה והנדתי בראשי. "אפילו אני טעיתי כמה פעמים בחיים שלי, יפהפייה קטנה, גם אני הייתי מעצבן כלפי אמא שלך."
"מה עשית לה?" משכתי בכתפיי. "אני אספר לך שתהיי גדולה יותר," היא הנהנה והצמידה את בלי לגופה. "תביאי את בלי ונלך לכבות את הנרות בעוגה?"
"בסדר," לחשה. "מה אתה ואמא קניתם לי?"
"אני לא יכול לספר, יפה שלי, אם אני אספר זו לא תהיה הפתעה." היה הנהנה והתכוונו לצאת, אבל טוני עמד שם.
נעץ בה את מבטו.
"אני מצטער, ג'ולי.. אני חושב שאת יפה מאוד, אני סתם ניסיתי לעצבן אותך."
"זה בסדר, אתה סתם אידיוט."
"ג'ולייט." הזהרתי. "אל תנבלי את הפה, יפהפייה קטנה,"
"כן.. אמא שלי גם לא מרשה לי לנבל את הפה, אבל אבא אומר שזה הופך אותי לגבר." הנדתי בראשי בחוסר אמון. "זה מתאים לאבא שלך,"
"את זה אמא גם אומרת. היא גם אומרת שאת יפהפייה, ואמא אף פעם לא טועה, אז.. את סולחת לי?"
"הממ.. אם אמא סלחה לאבא אחרי הריב שהיה להם אתמול, אני מניחה שאני יכולה לסלוח לך." כיווצתי את מצחי. "מתי רבנו אתמול?"
"בלילה.. היא צעקה עליך." נשכתי את שפתיי והנהנתי. "כן.. את צודקת, זה היה ריב מטורף, היא ממש כעסה עליי, אבל בסוף אמרתי לה שאני אוהב אותה והיא נרגעה." או יותר כמו זה היה הסקס הכי מטורף וטוב שהיה לי בחיים, היא ממש התחחנה לגמור ובסוף שאמרתי לה שאני אוהב אותה היא גמרה סביב הזין שלי כמו שלא גמרה אף פעם.
ברצינות, הסקס אתמול היה פאקינג מדהים.
יצאנו מהחדר והם רצו בחזרה למטבח.
קי הקטנה ישבה ליד ליב ואכלה משהו.
"מה נתת לה?" שאלתי את סופיה. "זו העוגייה הזאת שהיא אוהבת,"
"אה." מלמלתי ונישקתי אותה. "ג'ולייט אמרה שרבנו אתמול,"
"מה? אבל אנחנו-"
"היא אמרה שבלילה צעקת עליי," היא הסמיקה וחייכה אליי. "מה אמרת לה?"
"אמרתי לה שהיא צודקת ורבנו ממש ורק שאמרתי לך שאני אוהב אותך נרגעת."
"יותר כמו התפוצצתי וסחטתי ממך את הפורקן."
"ואני מודה לך על זה בטירוף." היא נישקה אותי.
"אבא! אמא!" ג'ולייט צעקה. "אנחנו רוצים לכבות את הנרות!"
"סליחה, ג'ול,"
"זה בסדר.." מלמלה.

ꕥ

ג'ולייט נכנסה לחדר שלנו עם דמעות בעיניה.
"מה קרה, ג'ול?"
"חלמתי חלום רע," סימנתי לה לבוא אלינו והיא נשכבה איתנו מיטה.
סופיה כבר ישנה, אבל אני ער לגמרי, יצאתי מהמקלחת רק לפני שתי דקות.
"מה חלמת?" שאלתי אותה. "חלמתי שהורגים את טוני," גיחכתי ונישקתי את מצחה. "לא יפגעו בטוני, ילדה יפה, הילד הזה חזק ואמיץ בטירוף, אף אחד לא יעז לפגוע בו."
"כן.. אולי אתה צודק," הרמתי אותה עליי והלכתי איתה לחדר שלה.
השכבתי אותה במיטה וכיסיתי אותה בשמיכה.
נשקתי למצחה והיא חייכה אליי.
"איך הצלקת הזאת נוצרה?" היא שאלה ובחנה אותה. "תדמייני שאני אלאדין ואמא היא יסמין, ג'אפר הוא האיש הרע שניסה לקחת מיסמין את המלכות ואני, אלאדין, ניסיתי להגן על יסמין מפני ג'אפר, אז הוא נלחם בי וזה נוצר מהלחימה." היא הנהנה ובחנה אותה. "אני אוהבת אותה,"
"כן?" היא הנהנה וליטפה אותה בעדינות באצבעותיה הקטנות.
"אני באמת צריך לחזור לאמא, ג'ולי." לחשתי ונישקתי את הלחי שלה.
"אתה יכול לשיר לי שיר?"
"איזה שיר?" שאלתי.
היא ענתה שם של שיר ערש ושרתי לה אותו.
שהיא נרדמה נישקתי את מצחה ולחשתי, "לילה טוב, ג'ולי."
הלכתי לחדר של קיארה ונשקתי למצחה גם.
"לילה טוב, קי."
חזרתי לחדר שלנו ובחנתי את היהלום הקטן שלי, האישה שהביאה לי את כל האושר הזה.
אהבה? לא.. אהבה זו מילה קטנה מדי בשביל מה שאני מרגיש אליה, אליה אני מרגיש הרבה מעבר.
הייתי הופך עבורה עולמות.
הייתי יורד עבורה על הברכיים שלי.
למה? אני לא יודע, כנראה בגלל שהיא אשתי, בגלל שהיא הראשונה שלימדה אותי מה זה לאהוב באמת.
היא היחידה שגרמה ללב שלי לפעום בצורה שהוא פועם בה עכשיו.
היא היחידה שהצחוק שלה גרם לפרפרים להתעופף בבטני.
אני פשוט אוהב את האישה הזאת בצורה מסחררת.
כי היא שלי, ובעיקר אני שלה, והאהבה שלי אליה רק מתעצמת עם כל יום.
כל יום שהיא מחייכת.
כל יום שהיא צוחקת.
כל יום שהיא קיימת.
מה הייתי עושה בלעדיה, לעזאזל?

--

טוב, אז אני לא ממש טובה בלכתוב תודות וכל מיני כאלה, אבל אני פשוט מאוהבת בכולכן קשות.
הערכה שלכן מטורפת, אני קוראת את כל התגובות ואני פשוט מתרגשת בטירוף בכל פעם שאני עושה את זה, אתן פשוט מדהימות💗
אז תודה לכל מי שקראה עד כאן, אני אוהבת ומעריכה את כולכן מאוד!!❤️‍🔥
מחר יעלה הפרק הראשון בספר הרביעי (על איידן) - His sunshine, מקווה שתאהבו אותו גם🤍