His diamond [3]

ג'יימס (21)

אל תשנאו אותי על מה שיקרה כאן הפרק, אני יודעת שיהיו אנשים שלא יאהבו את זה, אבל זה היה ממש נחוץ💞

——

נכנסתי למפקדה, דומיניק בדיוק ניתק שיחה. "זה ברור שהיא אצלו! אני נשבע ששמעתי את הנשימות שלה!"
"אתה מחליט על סמך נשימות?" שאלתי אותו בבלבול.
"היא בבאולינג," לאונרדו אמר.
"ג'יימס, מה אתה יודע?" איידן שאל. "אני אענה, אבל אני רוצה את הנשק של כולכם בצד השני של החדר."
"אתה יודע-"
"אני יודע הכל, אני ואית'ן דיברנו כל יום."
"תדבר, ג'יימס."
"אני אדבר בתנאי שתרחיקו את האקדחים." לחשתי בקול רגוע אך מאיים.
סופיה ישנה, כך שאני יכול להיות כאן כי הבית מאובטח ודומיניק דאג לאבטח את החדר שלה אפילו יותר.
הם עשו את מה שאמרתי וחייכתי.
"אחריי שאית'ן הגיע לקנדה, אחרי שגירשתם אותו מכאן, הוא רצה להיות קרוב אליה. אז הוא התחזה לחייל בשם האנטר-"
"איך? זאת אומרת, הוא במאגרים שלנו ולא קיבלנו שום התרעה על פריצה." קולטון שישב בקצה השני של השולחן אמר. "כשמישהו מחובר למערכת מראש לא תקבלו שום התרעה על פריצה,"
"ריס?" הוא שאל והנהנתי. "הוא יצר לו דמות שלמה רק בשביל להיות קרוב למיה. למרות שהוא הקאפו של קנדה, הוא היה מוכן להוריד מהדרגה והכבוד של עצמו בשביל להיות לידה. אני לא יודע מה אתם יודעים או לא, אבל אני שמעתי אותו מדבר על מיה. הוא אוהב אותה. הוא אוהב אותה יותר ממה שאתה אי פעם תאהב מישהו. הוא מאוהב בה ברמה פאקינג מסחררת. תפסיקו להרחיק אותו ממנה, כי מיה רק תמשיך בדיכאון שלה ואית'ן רק ינסה יותר להשיג אותה. הם יחזרו לכאן, שניהם.. תעשו עם המידע הזה מה שאתם רוצים." קמתי ויצאתי מהמפקדה.
הלכתי לחדר של סופיה.
היא מקופלת בתנוחת עובר ובוכה. "תפסיק." היא לחשה. "די, ג'קסון.. בבקשה תפסיק, זה כואב לי.." התקרבתי אליה והצמדתי אותה אליי.
חיבקתי אותה עד שהיא יצאה מהסיוט, בכתה לחזי ואז נרדמה בידיי.
שמעתי צעקות, שאומרות שמיה חזרה, אבל לעזאזל איתו, הוא מנסה להגן עליה ועושה את זה בדרך הכי פאקינג דפוקה שאפשר. הוא אוהב את מיה, הוא רוצה שהיא תהיה בטוחה ומוגנת, אבל לא מוכן לקבל את זה שהיא אוהבת את אית'ן והוא אוהב אותה בחזרה רק בגלל שמפחד שיפגע בה. ואני מכיר את התחושה הזאת, אחרי הכל רוז היא אחותי ופאקינג אשתו, וגם אני לא חיבבתי אותו במיוחד. אבל רוז אהבה אותו, והוא שימח אותה.
וגם אם דומיניק לא אוהב את זה, גם אם הוא לא חושב שהם אמורים להיות ביחד, שלא יצעק עליה בצורה כזאת.. יש לו דרך מוזרה להראות שאכפת לו מאנשים.. הוא מגן עליהם אבל באותו מידה פוגע בהם.

אחרי הרבה זמן של מחשבה איידן נכנס לחדר.
הוא בחן את שנינו. "היא בסדר?"
"היא ישנה." אמרתי והוא התיישב בקצה המיטה. "אני לא מבין למה ויתרת על כך שהוא ישלם לך."
"כי הבנתי שהיא לא כזו נוראית ושאני רוצה להגן עליה מרצוני, לא בגלל הכסף. תסתכל עליה, אם היו אומרים לך לשמור עליה, היית עושה את זה?"
"הייתי קודם מזיין אותה, בודק איכות, אתה יודע.." הוא העביר את שיערה, שנדבק אל פניה אל מאחורי אוזנה. "ואז מנש.." דחפתי אותו.
"תתרחק ממנה." נהמתי. "אל. פאקינג. תעצבן אותי. איידן."
"תירגע, לא ניסיתי בכלל. אבל אני מניח שכן אם זה היה בתמורה למשהו.. זאת אומרת, היא לא משלנו."
"מה היית רוצה?" שאלתי ובחנתי אותו. "לזיין את הכוס המאוד מתוק שלה," הידקתי את לסתי והוא צחק. "אתה לא יכול להגיד שהוא לא מתוק,"
"תגיד, איידן, הכל סביבך סובב סביב סקס?" הוא חייך. "אם אתה יודע שכן, למה אתה שואל?" גלגלתי עיניים.
האיש הזה זונה ממין זכר, הוא מכונת סקס ותמיד נוטף מריח של סקס. "בכל מקרה, אתה יודע שאין טעם שתיקשר אליה כל כך.. זאת אומרת, אית'ן בטח ירצה לקחת אותה בחזרה לקנדה, שמעתי שכבר נקי שם מאנשים שמסכנים אותה."
"לא.." היא מלמלה. "פיה," לחשתי. "אני לא רוצה שיקחו אותי ממך, ג'יימס.."
"הוא לא. הכל בסדר," לחשתי וחיבקתי אותה.
סימנתי לאיידן לצאת והוא עשה את זה.
"אתה לא תתן לאית'ן לקחת אותי ממך, נכון?"
"ברור שלא. את שייכת לי." היא הנהנה ועלתה מעליי. "אני.. אני צריכה לספר לך משהו,"
"מה קרה?" היא בלעה את רוקה ועיניה ריצדו, יכולתי לשמוע את פעימות הלב שלה וראיתי את הזיעה הקרה מכסה אותה. היא מפחדת ממש.
"מה קרה, יהלום קטן שלי?"
"אל תכעס, בסדר?" הנהנתי. "ואם אתה לא.. זאת אומרת, אני.."
"פשוט תדברי, קטנה.. אני איתך." ליטפתי את גב ידה והיא בחנה אותי בעיניים החומות והיפות שלה. "אני חושבת שאני.. בהיריון.." נשכתי את שפתיי.
פאק.
"עשית בדיקה?" שאלתי. "לא.. אבל אני בטוחה בתשעים אחוזים בזה כי.. כי המחזור שלי תמיד מגיע בזמן ומאחר לי כבר בשבוע וחצי."
"שבוע וחצי? זה לא כל כך הרבה, יהלום קטן.."
"זה כן, כי זה אומר שאני כבר בשבוע השלישי, בערך.. זאת אומרת, נראה לי." בחנתי אותה. "פאק.."
"אני מצטערת."
"על מה?" שאלתי בבלבול וליטפתי את הלחי שלה. "סופיה, יהלום שלי, אני אוהב אותך, בסדר? אני אוהב אותך בטירוף ואני מצטער שלא אמרתי את זה לפני, אני אוהב את החיוך שלך ואני אוהב את איך שהעיניים שלך מתכווצות בכל פעם שאת מחייכת, אני אוהב את זה שאת עומדת על שלך ואני אוהב את זה שמדי פעם את צריכה ממני עזרה בשביל להתאפס על עצמך בשביל להבין שאת מושלמת וטראוויס סתם אידיוט." היא גיחכה וניגבתי את הדמעות מעיניה. "את האישה הכי יפה שאני מכיר, מבפנים ומבחוץ ואני ממש אשמח שיהיו לנו ילדים. אבל את רוצה את זה?" היא בחנה אותי ונשכה את שפתיה.
היא הנידה בראשה ואז הנהנה, בחנתי אותה בבלבול וליטפתי את הלחי שלה.
דמעות דוקרות את עיניה.
ג'קסון המזדיין הזה.. הוא יצר לה סיוטים מלהיות בהיריון.
"אני רוצה, ג'יימס.. אני באמת רוצה, אבל זה לא יעבוד אם תהיה השומר שלי, אם אית'ן יגלה.. זאת אומרת, אני רק בת עשרים ושתיים.. אני לא בטוחה שאני רוצה לשמור אותו ו-"
"אני אקבל את כל מה שתרצי לעשות, בסדר? הכל." נישקתי אותה והדלת נפתחה עוד פעם ולאונרדו עמד שם. הוא צעד פנימה ובחן אותנו. "אית'ן יודע שאתם ביחד?"
"לא." לחשתי וסופיה נצמדה אליי. "הכל בסדר, יהלום קטן.."
"טוב, רק רציתי להגיד שכדאי שתדבר עם דומיניק," הנהנתי והוא יצא מהחדר. "האיטלקיים יכולים להיות מעצבנים לפעמים," היא לחשה לי וצחקתי. "אני מניח שתודה, יהלום.."
"אתה לא איטלקי.."
"אני כן. האבא המזדיין שלי היה איטלקי," היא ליקקה את שפתיה ובחנה אותי. "אף פעם לא סיפרת לי הכל עליו.. מה הסיפור?"
"זה ארוך,"
"יש לי זמן," נאנחתי ונשכבתי במיטה שהיא מעליי.
"אני די שונא לדבר על זה אז אעשה את זה מהר, אמא שלי ושל רוז מתה, אבא התחיל לשתות ולהרביץ לנו, בעיקר לרוז.. אני הגנתי על רוז ובאיזשהו נמאס לי והתחלתי לשתות ולעשות סמים והתרחקתי מהבית ורוז נפגעה יותר.. הוא פשוט היה אבא חרא שהתעלל בילדה שלו, ואם זה לא מספיק אז הוא גם חטף את לאונרדו והכריח אותו לאנוס ילדות, את זוכרת את סקרלט?"
"כן, סיפרת לי את הסיפור שלהם כבר.. זה עצוב," הנהנתי ונישקתי את ראשה.
"לכי לישון, יהלום קטן שלי." ליטפתי את הבטן שלה והיא חייכה. "אני לא בטוחה שאני בהיריון,"
"בסדר.. מחר נלך לקנות בדיקה ונגלה, בסדר?" היא הנהנה ונישקה אותי.

אחרי שהיא נרדמה עליתי לחדר של רוז ודומיניק.
"בבקשה," רוז יללה והידקתי את לסתי. "דומיניק.. אני-" פתחתי את הדלת בזעם.
"רד מאחותי!" נהמתי. "עכשיו." הוא ירד ממנה והיא התכסתה בשמיכה.
"תדפוק, ג'יימס." רוז אמרה.
"תירגעו." נהמתי. "אני צריך לדבר איתך, דומיניק."
"תן לי לגמור ואולי אני אחליט לעשות את זה." גיחכתי והעברתי את ידי בשיערי.
"אתם עם קונדום?" רוז זרקה עליי כרית. "מה? המזדיין הזה הכניס אותך כבר להיריון שהיית בת עשרים, אני לא רוצה שזה יקרה עוד פעם." זרקתי עליה את הכרית בחזרה. "אני אלך באמת לבדוק מה קורה איתם, תיזהר על אחותי, דום."
הלכתי ונכנסתי לחדר של לוסיאנו וקייד ובחנתי אותם.
הם פשוט.. לעזאזל. הם יפהפיים.
הרמתי את קייד שבדיוק התעורר עליי. "אולי עוד מעט יהיה לך בן או בת דוד קטנה, קיי-קיי.." נישקתי את מצחו.
"בן או את בן דוד?" קולטון שאל מהכניסה לחדר. "מיה.. מיה בהיריון?"
"אולי.. אני לא ממש יודע לגבי מיה,"
"סופיה בהיריון? אית'ן יודע?"
"לא. והוא גם לא ידע, כי לא נראה לי שתרצה שגופתה של קים תהיה שרויה על המיטה בחדר שלך שכל המצעים מלאים בדם שלה." הוא הידק את לסתו וגיחכתי.
אהבה בגיל הזה זה נוראי.
יותר מדי תסבוכים.
"למה אתם לא ביחד אם אתם אוהבים אחד את השני?" שאלתי בכל זאת. "להזכיר לך בת כמה היא?"
"לא נראה לי שזה מפריע לאחד מכם."
"זה כן." הוא נהם בשיניים חשוקות והחזרתי את קייד למיטה.
נתתי לו את המוצץ שלו והתקדמתי אל קולטון. "אל תנהם עליי, קולטון, אני לא חבר שלך."