His diamond [3]

סופיה (20)

"יהלום?" ג'יימס שאל בקול צרוד. "איך זה נראה?"
"אתה.. תיכנס לכאן רגע, בבקשה," פתחתי את התא והוא נכנס פנימה.
הוא שמט את לסתו שראה אותי.
"מה?" שאלתי. "זה מכוער, נכון? פאק. זה מזעזע על הגוף שלי, זה צמוד מידי ו-"
"מזעזע?" הוא שאל "את פאקינג רצינית, סופיה? את נראית מדהים בזה!"
"כן?" הוא הנהן. "לגמרי, את יפהפייה בקטע מפחיד," הוא נישק את צווארי.
"אני נשבע לך שלכל הגברים שם יעמוד הזין."
חייכתי ונצמדתי אליו.
התחככתי בזקפה העצומה שלו והוא חייך ואז הרים את מבטו למצלמה שנמצאת מעלינו. "תמיד יש מצלמות בתאי מדידה?"
"לא.. אבל זה גם לא היה כאן לפני,"
"את חושבת ש-"
"אני לא יודעת מה לחשוב," לחשתי והוא חיבק אותי.
"טוב, אני חושב שכדאי שנעוף מכאן." הוא נישק אותי ובחן אותי בזמן שהורדתי את השמלה ובחנתי את עצמי במראה, אני הרזתי הרבה, אבל זה עדיין מרגיש כאילו זה לא מספיק, כאילו אני צריכה להפסיק לאכול עוד פעם. "סופיה." הוא הזהיר בזעם. "את אפילו לא חושבת על זה, אני מובן?"
"אבל-"
"אין אבל מזוין! את חיה בפאקינג סרט אם את חושבת שאתן לך לחשוב על עצמך דברים כאלה."
"איך אתה יודע מה חשבתי?"
"אני רואה את זה בעיניים שלך." ליקקתי את שפתיי והנהנתי.
לבשתי את השמלה שלי, שהגעתי איתה לכאן.
היא בצבע ירוק עם פרחים לבנים. "פיה?"
"כן, ג'יימס?"
"מה התכוונת להגיד לפני שהנהג הגיע?"
"מה?" שאלתי בבלבול. "אני לא זוכרת, ג'יימס.. בטח משהו כמו, 'אני עייפה'.." הוא הנהן.
הוא יודע שזה שקר, בדיוק כמו שאני יודעת.
אני אוהבת אותך.
זה מה שהתכוונתי להגיד לו. אבל לא נראה לי שהוא אוהב אותי.. אולי מחבב אבל לא אוהב.

הגענו לקופה והמוכרת פלירטטה איתו, מה שגרם לי להתעצבן בטירוף.
ניסיתי לקחת לג'יימס את האקדח אבל הוא נעץ בי מבט זועם ואני נשארתי לעמוד שם ולראות איך הוא זורם שמפלרטטים איתו.
אם הוא רק היה נותן לי את האקדח הייתי יורה לה בראש ורוצחת אותה, או אותו, באיזה קטע הוא עשה את זה? למה הוא לא אמר לה משהו? למה הוא פלרטט איתה בחזרה ולא הפסיק?
יצאנו מהחנות שאני זועמת וג'יימס עוד יותר על כך שניסיתי לגעת לו באקדח.
שהתיישבנו במכונית הוא שם את ידו על הירך שלי והתרחקתי ממנו.
למה הוא פלרטט איתה? אני לא טובה מספיק בשבילו?
"סופיה," הוא לחש. "אני.. פאק. את לא יכולה לגעת לי באקדח, זה מסוכן."
"אז אל פאקינג תפלרטט עם בנות אחרות!" נהמתי בשקט. "באיזה קטע פלרטטת עם הזונה הזאת? ועוד שאני לידך?"
"חתלתולה-"
"אל תקרא לי ככה." אמרתי בשיניים חשוקות.

שהגענו למקום, איידן כבר היה שם וזיין את אחת העובדות, לא היה שם אף אחד חוץ מאיתנו וכמה חיילים.
ג'יימס כיסה את עיניי בידו, כאילו אני ילדה קטנה והרים אותי עליו.
נכנסנו לשירותים והוא הצמיד אותי לקיר ונישק אותי.
זו הייתה נשיקה ארוכה יותר מבדרך כלל.
לשונו שיחקה והתגרתה בלשוני, הוא מצץ וליקק אותה בכל דרך אפשרית ואני עשיתי את אותו הדבר.
הבטן שלי התהפכה וכל הירכיים שלי נרטבו.
הוא יודע מה הוא עושה, ואני לא יודעת אם לשנוא אותו על זה או לסגוד לאדמה שהוא דורך עליה.
"אני צריכה להחליף את השמלה," הוא הנהן ונתן לי את השמלה שקנינו מוקדם יותר היום.
נכנסתי לתא והוא עמד מבחוץ. "איפה היא?" קולו של אית'ן נשמע מאחוריי התא.
אלוהים, זה טוב כל כך לשמוע את הקול שלו מחוץ לטלפון.
אית'ן הוא האיש שאני הכי אוהבת בעולם הזה. הוא תמיד היה לצידי ותמיד עזר לי, בדיוק כמו ג'יימס. אבל לג'יימס אני נמשכת. ממש נמשכת.. לאית'ן לא. אית'ן הוא כמו אח גדול בשבילי.
פתחתי את הדלת וחיבקתי את אית'ן בחוזקה.
"התגעגעתי אליך!"
"גם אני אלייך, סוף.." הוא לחש ונישק את ראשי. "ממתי אתה פה? למה אתה לבוש כמו חייל? אה.. אני יודעת למה, לא משנה," אית'ן הרים את מבטו אל ג'יימס. "תירגע, אני לא אספר לאף אחד." אמרתי. "אתה מתכוון לרצוח את הארוס שלה?"
"כן. אבל אני מתלבט איך," הוא שפשף את לסתו. "אני חושבת שאחכה לראות איך הדברים מתנהלים ואז אחליט, אני רוצה לראות איך היא מגיבה." בחנתי אותו. ברור לו וגם לי שהיא תגיב ממש לא טוב. היא אוהבת את אית'ן, היא לא תרצה לדבר עם אף אחד אחר במיוחד עם ההתקפים שרוז סיפרה לי שיש לה.