His diamond [3]

סופיה (8)

"לא." ג'יימס נהם לטלפון והעיר אותי.
פקחתי את עיניי ובחנתי אותו, הוא נראה זועם כל כך שזה מפחיד, העיניים שלו בורקות מרוב עצבים.
"לא, ולריה זה לא פאקינג יקרה!" קמתי מהמיטה ונצמדתי אליו. אני לא לבושה בכלום חוץ מחוטיני.
אחרי שמיה וכולם הלכו ונשארנו רק אנחנו התמזמזנו בטירוף, ירדתי לו והוא לי, הוא עושה את זה טוב כל כך.. אני פשוט אוהבת את זה, לעזאזל.
הוא חיבק אותי ונישק את ראשי.
"בגלל הזונה הזאת? אני רק צריכה שתבוא איתי לאירוע הזה," שמעתי אותה מהטלפון. "לך איתה, זה בסדר," אמרתי ללא קול. "אני אחשוב על זה, ולריה." אמר וניתק.
"אני שונא אותה," לחש. "נראה לי שאין אחד בעולם הזה שאוהב אותה חוץ מאבא שלה,"
"כן.. זה גם משהו,"
הוא הרים אותי עליו. "תתלבשי, קטנה שלי, אני אלך להכין לך ארוחת בוקר."
"מה תכין?"
"אוכל, קטנטונת," הוא אמר ונישק את קצה אפי. "היה כיף אתמול.." לחשתי. "כן, את מוצצת מושלם."
"תודה?" אמרתי בבלבול.
הוא צחק והעביר את שיערי אל מאחוריי אוזני. "לכי תתלבשי, יהלום קטן שלי."
הוא הוריד אותי ועברתי לחדר שלי מהדלת המקשרת.
צחצחתי שיניים, סידרתי את שיערי.. את כל מה שאני עושה בדרך כלל.
שסיימתי הוצאתי שמלה שחורה עם פרחים לבנים ולבשתי אותה.
יצאתי למטבח וג'יימס בחן אותי.
"את לובשת רק שמלות, שמת לב לזה, נכון?"
"אני אוהבת את זה.. זה נוח,"
"כן.. זה באמת נוח. זה נותן גישה טובה להוריד ממך את התחתונים ולהכניס לך אצבע."
"לך תזדיין, אידיוט." הוא בחן אותי וחייך. "אני שונאת אותך.."
"כן, ראינו כמה שנאת אותי אתמול שצרחת את השם שלי שגמרת לי על הפרצוף." בלעתי את רוקי והרגשתי שאני מסמיקה.
אני שונאת אותו כל כך, באמת. אבל האופן שבו הוא מוצץ את הדגדגן שלי ומלקק אותי ו.. אלוהים, אני מרגישה שרק מלחשוב על זה כל התחתונים שלי נרטבים.
ליקקתי את שפתיי ובחנתי אותו.
הוא עוד פעם הכין פנקייקים, כמו בדרך כלל. "אתה תמיד בלי חולצה שאתה מבשל?"
"אני יכול להיות עם חולצה, אבל אז לא תהני מהנוף." הוא קרץ וצחקתי. "אתה לא כזה מעניין."
"לא כזה מעניין.." גיחך. "בגלל זה בכל פעם שאני עירום מולך את מלטפת, מנשקת ובוחנת כל חלק בגופי, כאילו את צריכה להכיר אותי בעל פה?" השפלתי את מבטי ושיחקתי עם אצבעותיי. "את חמודה שאת מובכת."
"ואתה מעצבן כשאתה מביך אותי," מלמלתי והלכתי לסלון.
"תחזרי לכאן, פיה."
"לא.. נעים לי כאן,"
"סופיה." הנדתי בראשי ואיידן נכנס לדירה.
הוא בחן אותי. "איפה ג'יימס?"
"מכין ארוחת בוקר.." הוא הנהן והלך לשם.
הדלקתי את הטלוויזיה.
הם דיברו על משהו, אבל לא שמעתי על מה. "אין מצב, איידן." ג'יימס נהם והביא לי את הפנקייקים.
"בתיאבון, יהלום קטן." לחש לאוזני. "תודה,"

"על מה אתה ואיידן דיברתם?" שאלתי שהגענו לפארק יפהפה שהכרחתי אותו לקחת אותי אליו כי.. טוב.. כי רציתי. "כלום."
"ג'יימס."
"לא משהו שאת צריכה לדעת, יהלום קטן."
"זה קשור לאית'ן?" הוא הניד בראשו. "אז למה זה קשור?"
"טוב.. אולי זה קצת קשור לאית'ן ואני לא אומר לך יותר מזה?"
"זה קשור למתי אחזור לקנדה?" מבטו הפך לזועם והוא הניד בראשו. "ואל תזכירי את זה עוד פעם."
"חשבתי שאתה שונא אותי ומת שאחזור לשם."
"אל תעצבני אותי, סופיה, לפני שאנחנו חוזרים הביתה." התיישבתי מעליו והוא נהם והפך אותנו. "יש כאן כל כך הרבה סמויים, שאם הם יראו את זה וסיפרו לאיידן, לא רק שאית'ן יעיף אותי מהתפקיד הזה, הוא גם ישסף לי את הגרון מאוזן לאוזן וירצח אותי." לחש לאוזני. "אל תעשי שטויות, ועכשיו תתנהגי כאילו את ממש כועסת עליי."
"בסדר, חתיכת אידיוט! תירגע." דחפתי אותו ממנו.
הוא ליקק את שפתיו והנהן. "ילדה טובה," לחש באיטלקית ובחנתי אותו.
כשהוא אומר את זה זה נשמע כמו הדבר הכי סקסי בכל העולם..
"אמרתי, ילדה טובה," הנהנתי למרות שידעתי את זה כבר.
הוא בחן את הפארק ומבטו נתקע על מישהו שבוהה בנו. הוא עם משקפיים ומעשן.
ג'יימס גם הדליק סיגריה. "הוא קצת חשוד, לא?"
"למה? הוא דווקא נראה נחמד."
"סופיה."
"רק אומרת.. אבל אתה צודק, אתה טוב יותר," הוא גלגל עיניים והביא לי את הסיגריה.
בחנתי אותו ונשכתי את שפתיי. "לא צריך," אמר ושאף מהסיגריה. "אני אף פעם לא עישנתי."
"רואים." אמר והמשיך לבחון את האיש הזה. הוא נשף את העשן בטבעות.
"יש לו אקדח," הוא אמר לי. "מה? איך אתה רואה?"
"אני רואה. יש לו אקדח ויש לי תחושה שגם סכין ומזרק בשביל לסמם אותך איתו, ויש לי גם תחושה שחלק מה'שומרים' שהצבנו כאן הם בוגדים." בחנתי את האיש שחייך אליי חיוך קטן, חייכתי בחזרה והוא התעצבן.
"פיה." הוא הזהיר. "אל תעצבני אותי."
"אני חושבת שהתחושות שלך טועות, ג'יימס."
"אני ג'יימס הייל, סופיה קולינס, והתחושות שלי אף פעם לא טועות."
"הפעם זה-" ירייה נורתה לעברנו והוא הפך הצמיד אותי אליו במהירות. "אמרתי לך." הוא אמר לאוזני. "עכשיו אני צריך שתתכווצי לתונחת עובר." עשיתי את זה.
יריות נשמעו, והרבה..
הוא הוציא את האקדח שלו וירה לעבר האיש שישב מקודם על הספסל ועוד כמה צלפים שהיו באזור, כך יכולתי לראות.
שמעתי עוד ירייה אחת ואז הכל השתתק.
"את בסדר?" שאל אותי והרים אותי עליו. "למה את בוכה? פגעו בך?" הוא בחן אותי מהראש ועד כפות רגליי. "אני.. אני בסדר, פשוט פחדתי," הוא חיבק אותי ונישק את מצחי. "אתה לא בסדר." אמרתי ושמתי לב לדם שיורד מהמותן שלו ומהכתף. "זה בסדר. בואי ניסע הביתה."
"ומה עם המשטרה?"
"אל תדאגי." הוא הרים אותי עליו ונכנסנו לרכב שלו.
עליתי מעליו ונישקתי אותו.
זו הייתה נשיקה קצרה ובקושי הצלחתי לעשות משהו לפני שהוא ניתק את השפתיים שלנו והוריד אותי בחזרה לכיסא.
הוא חייג לאית'ן.
"זה דחוף?" שאל. היה נשמע שהוא בנסיעה. "ניסו לתקוף אותנו כרגע,"
"היא בסדר?"
"כן, אני בסדר, לעומת ג'יימס שמדמם כאן." עניתי לשאלתו ובחנתי את ג'יימס.
כל החולצה שלו מלאה בדם.
"אני בסדר." הוא חשק שיניים. "איפה אתם עכשיו?"
"בדרך הביתה,"
"תעשה את זה מהר, שלא ירדפו אחריכם." הוא הנהן והאיץ את הרכב.
הוא ליטף את הברך שלי וחייכתי אליו חיוך קטן.
"טוב.. אני צריך לנתק, ג'יימס. נדבר מאוחר יותר."

הגענו הביתה והוא נכנס להתקלח.
נכנסתי לשם בעיניים עצומות. "קרה משהו, פיה?"
"רק רציתי לבדוק אם אני בסדר,"
"יכולת לבדוק שאני בסדר אחרי שהייתי מסיים להתקלח."
"אולי רציתי לבדוק שאתה בסדר שאתה עירום.." מלמלתי. "אז למה את עם ידיים על העיניים?" הורדתי את הידיים בהיסוס.
"את כבר ראית אותי בעירום, סופיה."
"אני יודעת," מלמלתי בשקט והתקרבתי אליו. "תורידי את הבגדים, פיה." צייתתי לו והורדתי את הבגדים עד שנשארתי בחוטיני אדום.
הוא בהה בחזה שלי וליקק את שפתיו. "גם את החוטיני, חתלתולה."
"אני חושבת שאני מתחילה ממש לאהוב את הכינוי הזה," הורדתי את החוטיני ונכנסתי למקלחת.
"פאק." גנח והעביר את ידו בשיערו הרטוב. "אני.. אלוהים, סופיה. את סקסית בטירוף,"
"תודה," לחשתי והסמקתי.
הוא נישק אותי והרים אותי עליו.
הזין שלו התחכך בדגדגן שלי, שכואב ופועם בציפייה. "אלוהים, ג'יימס." גנחתי. "ששש," לחש לאוזני.
הוא נכנס לתוכי לאט ונישק אותי. "הכוס שלך צר בטירוף, חתלתולה קטנה.."
"לא עשיתי את זה הרבה זמן.." מלמלתי והוא המשיך עד שכולו היה בתוכי.
"זה בסדר?"
"כן.. זה נעים,"
זה היה הרבה יותר מרק 'נעים' זה היה פאקינג מושלם. הוא מילא את כולי ואני נשבעת שיכולתי לגמור רק מעצם העובדה שהוא נכנס אליי.