His diamond [3]

ג'יימס (3)

נכנסתי לחדר של סופיה.
היא על קצה המיטה, היא שוכבת כך שהראש עד הבטן על המיטה ושאר הגוף מבחוץ לה.
זין.
למה היא כזאת יפה, לעזאעזל?
הרמתי אותה והשכבתי אותה באמצע המיטה, שכל גופה עליה.
כיסיתי אותה בשמיכה ונישקתי את מצחה.
"לילה טוב, חתלתולה קטנה," חייכתי למראה שלה.
עיניה עצומות ושפתיה ורודות כל כך.
זה נראה כאילו היא מרחה עליהם משהו, אבל אני יודע שלא.
יצאתי מהחדר שלה והתקשרתי לאית'ן.
"ג'יימס." הוא אמר. "הכל בסדר עם סופיה?"
"כן."
"היא די חוצפנית, אתה יודע,"
"אולי זה בגלל שאתה מניאק כלפיה."
"אני לא מניאק כלפי אף אחד." מלמלתי. "וגם אם אני שונא אותה, אני לא אעשה משהו שיגרום לה לשנוא אותי."
"אני חושב שהיא כבר שונאת אותך. למה אתה חושב שהיא חוצפנית?" שאל.
שפשפתי את לסתי ונאנחתי. "היא נכנסה למשרד שלי, וצותתה לשיחה שלי ושל איידן."
"ואתה ואיידן הייתם במשרד?"
"לא. היינו במטבח. אבל יכולים לשמוע משם את השיחות עם הדלת לא סגורה - והדלת לא הייתה סגורה. בכללי, אני לא מבין למה היא בכלל נכנסה לשם, וגם אם היא כבר נכנסה, היא נכנסה בשביל לחפש את החדר שלה. לא נראה לי שהמשרד שלי נראה כמו החדר שלה."
"היא ישנה?"
"כן."
"בסדר, אז אני אדבר איתה על זה מחר, ג'יימס."
"בסדר.." מלמלתי וניתקתי את הטלפון.
חזרתי לחדר של סופיה ובחנתי אותה ישנה.
הזין שלי התקשח במכנסיים.
פאק.
אני חייב לזיין אותה.
נאנחתי והלכתי לחדר שלי.

"ג'יימס!" סופיה צרחה מהחדר שלה. רצתי לשם עם אקדח שלוף.
נכנסתי לשם.
היא הייתה מכווצת בקמה המיטה עם דמעות בעיניה.
התקרבתי אליה והנחתי את האקדח על השידה.
"מה קרה, פיה?"
"חלמתי חלום רע," מלמלה.
נשכבתי לידה וחיבקתי אותה.
העיניים שלה מוצפות דמעות ואני נשבע שזה פשוט כואב לראות את זה.
נשקתי לראשה ונשמתי את הריח המתוק שלה.
היא הרימה את מבטה אליי.
הסתכלה עליי בעיניה הגדולות.
"תישאר כאן עד שאירדם, בסדר?" הנהנתי.
היא עצמה את עיניה ונצמדה אליי עוד. "אתה.. אתה תגן עליי, נכון?"
"כן."
"בסדר," לחשה ועצמה את עיניה.
היא האישה הכי פאקינג יפה שאני מכיר. היא פשוט מושלמת.

התעוררתי בבוקר, סופיה לא הייתה לידי.
לא. לא, לא, לא.
קפצתי מהמיטה במהירות.
"סופיה!" נהמתי. פתחתי את הדלת של המקלחת ושל חדר הארונות - היא לא שם.
יצאתי אך מחוץ לחדר אל הסלון.
"סופיה," נאנחתי. "מה?"
"את לא יכולה.. לעזאזל, את צריכה להגיד לי שאת קמה, אסור לי להשאיר אותך לבד."
"אני לא לבד. אתה איתי בבית."
"כמה זמן את ערה?" שאלתי והתיישבתי לידה.
העברתי תלתל אל מאחוריי אוזנה ובחנתי את עיניה - אדומות ונפוחות.
למה בכית יהלום שלי?
"שעה וחצי,"
"פאק." לחשתי. היא השפילה את מבטה, כאילו עשתה משהו לא בסדר. "אתה תרביץ לי?"
"לא."
"ל..א?" שאלה בגמגום וקולה נשבר. "אז.. אז תצליף-"
"אני לא אצליף או ארביץ לך, סופיה." נהמתי לאוזנה.
"אתה מפחיד,"
"אני השומר שלך." לחשתי והעברתי את אצבעותיי על הלחי שלה.
ליטפתי בעדינות והיא בחנה אותי.
"את צריכה להעיר אותי כשאת מתעוררת, בסדר?" היא הנהנה. "אני מצטערת,"
"הכל בסדר, חתלתולה." לחשתי ונישקתי את הלחי שלה.