His diamond [3]

ג'יימס (24)

כשחזרנו סופיה נכנסה לחדר, קנינו לה גם שמלה - עוד שמלה - והיא יושבת עליה בצורה סקסית בטירוף. מבליטה את הקימורים הפאקינג מושלמים שלה.
היא בחנה אותי שהורדתי חולצה ובהתה בחזה שלי, שעולה ויורד בנשימות כבדות מהמבט שלה, עומד לי כל כך, לעזאזל. אני שונא שזה קורה.
החולשה הזאת.. היא החולשה היחידה שלי.
אין לי מושג למה היא לא נתנה לי לנשק אותה אתמול, וזה קצת מכעיס אותי.
הורדתי את המכנס והיא בחנה את הזקפה שלי.
"בואי לכאן, סופיה." פקדתי.
היא התקרבה אליי בציות ובהתה בעיניי. "אני יכולה לרדת לך, מר הייל?" חייכתי.
היא יודעת שאני כועס.
"אני יכול את הנשיקה שסירבת לתת לי אתמול?"
היא נעמדה על קצות אצבעותיה ונישקה אותי.
תפסתי אותה מהעורף והצמדתי את שפתינו חזק יותר, החלקתי את לשוני אל בין שפתיה המתוקות וליקקתי ומצצתי את לשונה.
היא גנחה ועטפה את רגליה סביב מותני.
הורדתי את ידי על הישבן שלה ותפסתי אותו בידיי.
"את שלי, יהלום קטן. תגידי את זה."
"אני שלך, מר הייל." היא ירדה על ברכיה והורידה לי את הבוקסר.
היא הרימה את מבטה אליי. "זה בסדר, נכון?"
"תעשי מה שאת רוצה, יהלום שלי. כל דבר שתעשי יהיה לי טוב."
היא ליקקה את העטרה וגרמה לי לגנוח. "ששש. צריך להיות בשקט, מר הייל."
"אלוהים, סופיה, את לא מבינה מה את עושה לי." היא הכניסה אותי לפה החם שלה.
לעזאזל, זה טוב כל כך שאני יכולה לגמור רק מזה.
היא שיחקה עם לשונה, ליקקה ומצצה אותי.
"סופיה.." מלמלתי והעברתי את ידיי בשיערה.
היא הרימה את מבטה אליי ובחנה אותי בזמן שהזין שלי בתוך הפה שלי.
המבט התמים שלה..
הכנסתי אותי עמוק יותר והיא נבהלה והשתחררה מאחיזתי. "סליחה," לחשתי לה. "אני מצטער, יהלום שלי.. אני לא התכוונתי שזה יקרה. אני כל כך מצטער."
"זה.. לא, אני מצטערת.. הייתי צריכה ל..לדעת ש.. אני.. אני הייתי-"
"סופיה, יהלום, על מה את מצטערת?"
"ש..שהפסקתי באמצע? היה לי אסור לעשות את זה, אני-"
"את פאקינג צוחקת עליי, סופיה? זה בסך הכל מציצה, אם את לא רוצה או שזה לא נעים לך, מבחינתי גם תרביצי לי. אני מבטיח לך שהכל בסדר. אני אוהב אותך, אני לא רוצה לפגוע בך, אם את לא מרגישה בנוח ולא רוצה בזה, אני לא אכריח אותך." היא בהתה בי בבלבול.
היא עדיין רגילה לזה שמכריחים אותה? היא רגילה לזה שאם היא לא מסיימת את ה'עבודה' שלה יענישו אותו.
אבל.. פאק. הייתי בטוח שזה עבר לה.
הרמתי אותה עליי וניגבתי את הדמעות מעיניה. "ג'יימס?"
"כן יהלום קטן?"
"אם אני אבחר להשאיר את התינוק ואית' יגלה ש..שאנחנו ביחד, הוא יפריד בנינו?"
"אני לא יודע, יהלום קטן שלי. את רוצה לשמור אותו?"
"כן." לחשה בקול חנוק. היא לא בטוחה בזה. היא גם מפחדת בטירוף, אני רואה את זה בעיניים שלה.
"את יודעת שאני לא אפגע בך נכון? אני לא אפגע בך לא משנה מה." היא הנהנה ונישקה אותי.
נשכבתי איתה על המיטה.
"את יכולה להישאר כאן לבד כמה דקות בזמן שאני מתקלח?"
"כן, בסדר."

שיצאתי מהמקלחת - אחרי ששפשפתי את הזין שלי, בלי שהצלחתי לגמור, כי הדבר היחיד שהצלחתי לחשוב עליו זה על הפנים המפוחדות שלה - היא כבר ישנה.
הורדתי את המגבת ושמתי בוקסר ומכנס.
התקשרתי לאית'ן והוא ענה אחרי חמישה צלצולים.
"הכל בסדר?" הוא שאל. "כן, היא ישנה."
"למה התקשרת?"
"היא עומדת לחזור לקנדה בקרוב?"
"כן.. אני חושב שכן, זאת אומרת, קנדה נקייה ממי שיכול לפגוע בה. היא יכולה לחזור, אבל אני כן צריך שמירה עליה.. אתה חושב שתוכל לעשות את זה עד שאגיד אחרת?"
"אני חושב," מלמלתי.
למען האמת, אני לא בטוח בזה. היא בהיריון ואני חנקתי אותה כמה פעמים, לא בכוונה כמובן, אלא מתוך שינה.
אני הוא זה שפוגע בה. "יופי. עוד משהו?"
"לא. לילה טוב, אית'ן."
נשכבתי במיטה והצמדתי את סופיה אליי.
"לילה טוב יהלום קטן שלי."
לקח זמן עד שנרדמתי, אבל לבסוף זה קרה ושקעתי לשינה עמוקה, כנראה שינה עמוקה יותר מדי כי שאני מתעורר אני שומע את סופיה. "ג'יימס.. ג'יימס תפסיק!" היא צעקה. "תפסיק, בבקשה, תפסיק." פקחתי את עיניי בבלבול.
ידיי עטופות סביב צווארה.
היא בחנה אותי עם דמעות בעיניה והעפתי את ידיי ממנה.
"אני מצטער, אני מצטער, סופיה. פאק! אני כל כך מצ-" היא קמה מהמיטה ורצה לשירותים. "פאק. פאק. פאק!" צעקתי.
נכנסתי לשירותים והיא בחנה אותי.
"לך, ג'יימס. לך מכאן. אני.. אני בסדר. אני רק רוצה לשטוף פנים."
"לא הקאת או משהו, נכון?"
"לא. לך מכאן, בבקשה." הנהנתי וסגרתי את הדלת.
הרצון שלי לירות לעצמי הראש פשוט מתגבר בטירוף.
אני לא רוצה להכאיב לה, ואני עושה את זה בגלל האבא המזדיין שלי.
היא יצאה מהשירותים אחרי כמה דקות ובחנה אותי.
שפתיה רועדות והיא מפחדת.
קמתי אליה ועטפתי אותה בזרועותיי.
"אני מפחדת, ג'יימס.." היא מלמלה. "אני התעוררתי מסיוט ואתה פשוט.. פשוט חנקת אותי."
"אני מצטער, אני.. אני חלמתי שאבא מרביץ לרוז ו-"
"אני יודעת. אני יודעת. פשוט.. אתה יודע, התעוררתי מבועתת לגמרי וחנקת אותי. ואתה חזק. ממש חזק." חיבקתי אותה ונישקתי את ראשה.
שאפתח מהריח המתקתק שלה.
"אני מצטער,"
"אני אוהבת אותך, אני מבטיחה שזה בסדר."
"לא נפגעת חוץ מזה?"
"קיבלתי מכה ביד, אבל זה לא כל כך כואב." הנהנתי ונישקתי אותה.
היא שלי, והלב שלי נשבר רק ממחשבה שמישהו יפגע בה, אז כשזה קורה, וכשאני עושה את זה, הלב שלי לא רק נשבר. הוא גם מתרסק לגמרי ומתנפץ לרסיסים.
כואב לי לראות את המבט הפגוע הזה בעיניים שלה.