His diamond [3]

ג'יימס (9)

"ווינטר," גנחתי שגמרתי בתוך הפה שלה.
היא המשיכה ללקק אותי ומבטה ננעץ בעיניי.
"תלבעי את זה," לחשתי לה. היא בלעה והוציאה את איברי מהפה שלה.
קמה על רגליה ונישקה את שפתיי.
"לא אכפת לזונה שלך?"
"לא.." מלמלתי והעברתי את ידי בשיערי.
"כמה נשים יש לך?"
"שמזיינות אותי? הרבה.. אבל כולן יודעות שאני לא מחויב אליהן," היא הנהנה. "גם היא?" שאלה וכיוונה את מבטה אל סופיה, שעומדת מהכניסה למסדרון ובוחנת אותנו עם דמעות בעיניה.
"אני.." קפאתי. אני לא יכול לדבר אבל פאק, הלב שלי נשבר ומתרסק.
למה קשה לי כל כך לראות אותה בוכה?
היא הסתובבה וברחה לחדר שלה בראש מורכן.
זין על החיים האלו.
"ווינטר," מלמלתי. "אני-"
"זה בסדר, לך אליה.." היא הייתה נשמעת מעט עצבנית אבל לא היה לי אכפת.
סידרתי את הבגדים והלכתי לחדר שלה.
"אז אני מישהי שמזיינת אותך?! זה מה שאני?"
"יהלום-"
"לא! אל תקרא לי ככה! אם אני רק מישהי שמזיינת אותך.. אם אני רק מישהי שמזיינת אותך תקרא לי סופיה או זונה, אני לא רוצה שתקרא לי יהלום אם אתה לא.."
"אני מצטער," היא בחנה אותי וניגבה את הדמעות מעיניה. "אני.. תתרחק ממני, בסדר? אתה השומר שלי וזהו. אני לא צריכה שתכין לי ארוחת בוקר או שתדבר איתי, פשוט תשמור עליי כמו שאתה אמור לעשות וזהו." התקרבתי אליה והיא התרחקה. "סופיה, יהלום.. תקשיבי-" היא סטרה לי.
הקול של הסטירה הידד בכל החדר וזה כאב.
אני חזק ממנה בהרבה יותר, אבל היא פשוט.. טוב.. אני מניח שאף אחד לא יכול לעמוד בכוח של אישה עצבנית.
"לך מכאן! צא לי מהפאקינג חדר! אני לא רוצה לראות או לדבר איתך. פשוט עוף מכאן!" היא דחפה אותי החוצה. "אתה יכול להיכנס לכאן רק אם אני חולמת משהו או שאני קוראת לך. ואל תדבר איתי עד שאגיד אחרת." הנהנתי והיא טרקה את הדלת בזעם.
נאנחתי והיא בכתה.
אני יודע שהיא לא חזרה למיטה, אני יודע שהיא יושבת צמודה לקיר מהצד השני ואני עושה את זה גם.
חיכיתי עד שהבכי השתתק ופתחתי קצת את הדלת.
היא נרדמה על הרצפה.
זין.
אני פאקינג.. מה עשיתי?
הרמתי אותה והשכבתי אותה על המיטה. "לילה טוב, יהלום קטן." לחשתי ונישקתי אותה על שפתיה.
יצאתי מהחדר וסגרתי את הדלת.

᯽

סופיה נכנסה למטבח ובחנה אותי.
לגמתי מהמים שלי ובחנתי אותה בחזרה.
היא התיישבה בשולחן ושיחקה בטלפון שלה.
חייכתי.
היא יפה כל כך.
אני מת להעביר את היד שלי בשיער המתולתל שלה ולהגיד לה שאני מצטער.
ליקקתי את שפתיי והבאתי לה פנקייקים עם מה שהיא אוהבת.
סירופ שוקולד, תותים ובננות.
"תודה," אמרה בשקט. קולה צרוד והעיניים שלה נפוחות ואדומות. "סופיה.. אני-"
"תעזוב אותי." מלמלה ומצמצה מהר בשביל להסתיר את הדמעות שנוצרות בעיניה עוד פעם. "אני לא רעבה." אמרה וקמה מהשולחן. "את יכולה רק להקשיב, סופיה?!"
"לא. אתה בוגד."
"בוגד במי, סופיה? אנחנו לא היינו ביחד, זה היה רק-"
"אתה צוחק? אתה.. אתה זיינת אותי אתמול! אנחנו עשינו את זה בלי קונדום! אנחנו התנשקנו והתמזמזנו בדיוק כמו שבני זוג מתנהגים. תפסיק להקל על עצמך! אתה בגדת בי!" הנהנתי ואיידן נכנס הביתה.
הוא התקרב אלינו ובחן את סופיה. "את בסדר-" היא הצמידה את שפתיה אל שלו ונישקה אותו.
זין. על. החיים. שלי.
היא שייכת לי. היא לא יכולה לעשות את זה.
אבל אני חייב להודות שזה מחרמן ברמות לראות איך היא התנפלה ונישקה אותו. להבין כמה היא נחושה להחזיר לי.
בחנתי אותה מנשקת אותו ומנשקת אותו, עם לשון ורוק ו- פאק! שיתרחק ממנה, לעזאזל.
היא שלי.
רק שלי.
לא של אף אחד אחר.
הוא הפריד את שפתיהם והיא חייכה אליי.
"אתה זועם?" שאלה ובחנה אותי. "כן." נהמתי.
"אז תהפוך את כל הזעם שלך לכאב. ככה הרגשתי אתמול." היא הלכה לחדר שלה וטרקה את הדלת. "היא מנשקת-"
"מושלם? אני יודע." אמרתי בזעם. "למה נתת לה לעשות את זה?"
"למה לא?"
"כי היא פאקינג שלי, איידן."
"לא היה נראה שהיא שלך." הידקתי את לסתי והוא גיחך. "אני צריך שתבוא איתי היום לקזינו,"
"למה?"
"יש שמועה שמישהו משתמש בקלפים מזויפים וגונב מאיתנו כסף."
"יהיה דם?" שאלתי ובחנתי אותו הוא חייך. "לכל מקום שאני הולך יש דם, ג'יימס. השאלה היא מה נעשה עם הבחורה שלך?"
"היא די שונאת אותי עכשיו, אבל אין בעיה לקחת אותה לשם ולשים אותה במשרד עם ניקול." ניקול היא אחות של איידן, אבל הם לא בקשר כל כך טוב.. היא מנהלת את הקזינו ורק בגלל זה הם מדברים היום.
הוא הנהן. "אבל אתה תדבר איתה על זה." הנהנתי גם אני.
"אנחנו יוצאים בתשע בערב,"
"בסדר, אני אגיד לסופיה ואדבר עם ניקול."

"היי," ניקול ענתה לי. "ג'יימס, נכון?"
"עצוב שאת לא יודעת מי הוא השותף שלך,"
"זה לא ג'יימס?" שאלה. "לא, זאת אומרת, זה כן ג'יימס.. אבל את אמורה לדעת את זה, לא לשאול."
"אתה צריך משהו?"
"אני ואח שלך באים לבדוק משהו בקזינו, אנחנו צריכים שתישארי במשרד עם הבחורה שאני שומר עליה."
"סופיה?"
"כן, היא.. את תוכלי לעשות את זה?" לקח לה כמה שניות לענות והיא מלמלה משהו ומישהו ענה לה. "כן, זה בסדר." אמרה.
"אני לא צריכה לדאוג לה או משהו, נכון?"
"רק לבדוק שלא פוגעים בה ואם כן לקרוא לי."
"בסדר," אמרה. "נתראה בערב.." מלמלה וניתקה.
דפקתי על הדלת בחדר של סופיה, היא לא ענתה אבל ידעתי שהיא שם. "אנחנו יוצאים בתשע בערב, כן את חייבת לבוא, לא אל תתלבשי בצורה סקסית ותעצבני אותי." כמובן שאמרתי את זה בכוונה. היא תתלבש ככה בשביל לעצבן אותי, ואלוהים, אני מת לראות אותה באחת השמלות הקטנות והצמודות שלה.

סופיה יצאה מהחדר שלה בחמישה לתשע לבושה בשמלה קטנה וצמודה בצבע שחור ללא כתפיות, בדיוק כמו שציפיתי.
במקום מסוים זה גם מעצבן אותי; למה היא לא עושה מה שאני אומר, לעזאזל?
"אנחנו הולכים למועדון פוקר, לא מועדון רגיל, את יודעת?"
"כן." לחשה.
יצאנו מהבית ונעלנו אותו. היא נכנסה למעלית ואני אחריה.
איידן כבר היה שם ובחן אותה.
יכולתי להישבע שעומד לו רק לפי המבט שלו.
הוא ניסה לגעת בידה אבל היא נבהלה ונצמדה אליי.
היא נרתעה מהזקפה שלה אבל השארתי אותה צמודה אליי. "את מתנהגת כמו חתלתולה רעה, יהלום. אמרתי לך לא להתלבש ככה."
"אבל התכוונת שאני כן." נהמה והשתחררה מאחיזתי. "ואל תיגעו בי."
המעלית נפתחה בחנייה ויצאנו החוצה.
נכנסתי ללמבורגיני האדומה שלי והיא אחריי.
היא חייכה ובחנה את הרכב. "אני אוהבת רכבים אדומים.."
"אני יודע. גם את החוטיני שלך את אוהבת באדום."
"אתה צודק." מלמלה והרימה את השמלה שלה.
בלמתי את הרכב.
"אני אזיין אותך, סופיה. תפסיקי עם זה."
"זה איום?"
"זה.. משהו,"
"פשוט חשבתי שאם אני הזונה שלך אז כבר לשים את החוטיני שאתה אוהב שאני לובשת." גלגלתי עיניים והיא צחקקה. "את לא זונה, סופיה."
"אני אחת מהבנות שאתה מזיין וזורק, לא?" התעלמתי והמשכתי לנסוע.
"מה? אני רק-" ירייה פילחה את השמשה האחורית. "תתכופפי סופיה." אמרתי.
נצמדו לרכב שלנו שני אופנוענים שהתכוונו לירות אבל יריתי בהם לפני שהספיקו.
סופיה קפאה לגמרי.
היא תיפגע אם לא תוריד את הראש.
תפסתי את ראשה והורדתי אותו לירך שלי. "היי!" נהמה. "את מעדיפה שירו לגולגולת המזוינת שלך?!" היא שתקה. "יופי. תשתקי. יש לנו שני רכבים שצמודים אלינו ומנסים לירות בנו. איידן מאחוריהם, מנסה לחסל אותם." עוד צרור יריות נורו. פניה של סופיה צמודות לירך שלי ואני יכולה להרגיש את הדמעות שלה.
ליטפתי את שיערה ויריתי לעבר הרכבים מאחורינו.
נראה לי שפגעתי באחד מהרכבים כי הוא התהפך.
"תירגעי, יהלום שלי. אני שומר עלייך. את לא תיפגעי."
עוד יריות נורו ועוד קצת ואז זה הפסיק.
עצרתי את הרכב בצד וסופיה הרימה אליי את ראשה. חיבקתי אותה אליי. "זה בסדר,"
"מי.. מי ירה ככה? הרוסים?"
"המקסיקנים." לחשתי וליטפתי את הלחי שלה. "נפגעת? את בסדר?" היא הנהנה והתרחקה ממני ככל שיכלה. "תמשיך לנסוע, ג'יימס." לחשה.

-

בפרק הזה יש את החלק שבגללו שלושת הסיפורים התפרסמו, אז אני רוצה להגיד תודה רבה לכולן, על הערכה והתגובות.
אני אוהבת אותכן ומעריכה בטירוף!!❤️‍🔥🤍