לא הייתי מנחשת בחיים, אבל מסתבר שכל מה שראיתי עד כה מהאקדמיה, היה רק הסוואה למקום האמיתי. הלכלוך, ההזנחה, הגרפיטי... כל אלו נעלמו ברגע שיצאנו מאולם הספורט ביציאה האחורית, שכלל לא שמתי לב אליה עד שנפתחה. מה שנגלה לנגד עיניי כעת היה... עוצר נשימה. ברור שהכסף כאן זורם כמו מים. אלא מה, בטח כל הבכירים ביאקוזה שולחים לכאן את יורשיהם עם מזוודות מלאות בכסף בתקווה שזה יעזור להם לשרוד כאן.
הדבר הראשון שהבחנתי בו היה הסדר והניקיון. לא היה הרבה ירוק מסביב, אבל כל שיח, עץ או עשב שראיתי היה מכוסח ומיושר בדיוק על פי המידות שלו. השבילים בהקו בלובנם והיוו ניגוד בולט למבני הזכוכית השחורים שהקיפו אותנו מכל עבר. לאחר מכן הבחנתי שאני לא רואה נפש חיה חוץ מאיתנו. או שהורו לשאר התלמידים לא להתקרב אלינו או שלוח הזמנים הקפדני לא מותיר להם זמן לבזבז שניה מיותרת.
אולי הסיבה היא אף אחד מאלה. אולי אני צריכה להפסיק לחשוב יותר מדי ולהלחיץ את עצמי.
בכניסה אל מה שנראה כמו הקמפוס שלנו, התאסף כל המחזור שלנו והקשיב לאדם שדיבר בראש מדרגות השיש השחורות. נראה שנותרנו כארבעים אנשים.
"שמי הוא סאן ואני אהיה המדריך שלכם. האדם שפגשתם לפני רגע היה המנהל איירון. לכם מותר לפנות אליו רק בשם אדוני, או אדוני המנהל. כפי שהספקתם להבין המקום הזה הקשוח, ושורדים בו רק החזקים ביותר. אין כאן מקום לחלשים. זהו הקמפוס שלכם. בקומה למטה חדרי אימונים. בקומה הזו כיתות הלימודים ובקומה למעלה החדרים שלכם. על כל מיטה תמצאו את המדים שלכם. כל בניין אחר חוץ מהקמפוס ואולם הספורט הם מחוץ לתחום בשבילכם. זה כולל את הקמפוסים של שנים ב' וג'. אני לא צריך להגיד לכם מה יקרה למי שעובר על הכללים. לכו למצוא לכם חדר ורדו לאימון." הוא דיבר מהר ובמשפטים קצרים, והייתי מסוחררת מכמות המידע שירה עלינו.
עברתי בראשי על כל מה שאמר לנו, כדי שלא אשכח דבר ונחרדתי לגלות ששכחתי לדאוג לגבי פרט אחד חשוב.
החדרים!
איך אוכל להסתיר את זהותי כשאגור יחד עם עוד כמה בנים בחדר אחד?!
להתחפש לגבר לא היה לי קשה במיוחד. גופי די צנום ושטוח ובעל גזרה נערית. בגיל צעיר תמיד התבלבלו וחשבו שאני בן. את שערי גזרתי לתספורת גברית, אבל לא קצוצה מידי. לא יכולתי להיפרד לגמרי משערי האהוב. לכן עיטרו את ראשי מחלפות שיער חום שהגיעו עד עורפי והרבה פעמים נפלו על מצחי. ביחד עם בגדים רחבים, חזיית ספורט ללא כתפיות שקטנה עליי במידה וכובע גרב הצלחתי לשטות בכולם.
אבל מה אעשה כעת?
עלו בראשי אינספור תרחישים בהם הכל יכול להשתבש ולגלות את זהותי.
טפיחה חזקה בכתף העירה אותי ממחשבותיי.
"אתה איתי." נהם אלי זן. נאבקתי בדחף לשפשף את כתפי ולחשוף את כאבי.
YOU ARE READING
נחש של דם
Romanceיפן, ניו אדו. קאמי מושלכת אל תוך מאורת הזאבים ומנסה לשרוד. אף אחד לא יודע שהיא שם, ואף אחד לא אמור לדעת... באקדמיית הורוקי הנחשבת, לכל הפסד יש מחיר כבד, ולקאמי יש יותר לאבד מאשר רק חייה שלה. עצם העובדה שהיא שם כבר מעמידה אותה בסכנה, שכן האקדמייה הכ...
