נחש של דם

פרק 30

בפעם הראשונה אי פעם אני מתעוררת עוד לפני השריקה המסמנת את היציאה לאימון הראשון.

והכל בגלל שזה קורה היום.

היום קרב הראווה.

היום סנקה מגיע עד אלינו.

היום אסור לנו להיכשל ולסטות המתוכנית אפילו במעט.

היום חייבים להיזהר לא להיחשף, יותר מתמיד.

אני מתרוממת ומגלה שמישהו כבר התעורר לפני. זן, לבוש במדים מלאים, צועד הלוך ושוב בחדר הקטן שלנו וממלמל לעצמו. ברור שאני לא היחידה שלחוצה כאן.

הוא מנענע את אצבעותיו לצידי גופו, גבו ישר כמקל, חזהו עולה ויורד בתכיפות.

לחוץ.

"זן," עדינות היא המפתח.

"קאמי." הוא פולט, מבטו עדיין מקובע על הקירות.

אני קופצת למטה מבלי להשתמש בסולם. "אין לי ספק שתנצח היום."

הוא מעיף בי מבט מוטרד.

"אתה חזק וגבוה יותר מרוב הלוחמים, אבל עם זאת אתה מהיר והם לא יצפו לזה." אני חוזרת על מה שהוא כבר יודע. "כרגע, הלחץ הוא האויב הגדול ביותר שלך, הוא יגרום לך לאבד מיקוד."

זן נעצר בוהה בתקרה. "קשה לי לנשום."

"תנסה לקחת נשימה עמוקה ואז לעצור את האוויר. ותדמיין את עצמך מנצח שוב ושוב. עד שזה יחליף את כל הסרטים הרעים שמתרוצצים לך בראש."

הוא מנענע את ראשו בפראות. "לא,"

"כן, תעשה את זה. אתה תראה שתרגיש הרבה יות-"

"זה לא זה!" הוא מתפרץ ומסתובב אלי, עיניו מדלגות על פני החדר. "את לא מבינה?"

"לא."

"ההורים שלי באים היום!" הוא צועק. "ההורים שלי באים היום." הוא חוזר בשקט, מתנשם.

"אוי," כמובן! איך לא חשבתי על זה. כל החברה הגבוהה של ניו אדו מגיעים לצפות בקרב היום, וכמובן הורים של זן טקאשי ביניהם. בדיוק אלה שזן לא ראה במשך יותר משנתיים אחרי האירוע הטרגי שבו הכל התפרק ביניהם. כן, גם אני הייתי לחוצה אם הייתי בנעליו. "בן אדם, לא חשבתי על זה. למה לא אמרת כלום?"

"כי המטרה הסופית חשובה הרבה יותר, הבעיות שלי לא מעניינות."

"בטח שהן מעניינות. ברור שלא היינו משנים את התוכנית, אבל אולי יכולנו להבין אותך יותר."

זן מושך בכתפו.

"תשתף, זן. למדתי על בשרי שזה הכרחי. מעולם לא חלקתי את המחשבות שלי לפני שהגעתי לכאן אבל מאז שאני עושה את זה? זן, זה עושה פלאות. אין לך מושג כמה עול יורד מהכתפיים שלך."

"שיתפתי אותך, לא? סיפרתי לך על ההורים שלי."

"נכון," קולי מתרכך. "ואחרי זה מה הרגשת?"