כשהאזעקה מצלצלת שוב, אני כבר לא נבהלת כמו בפעם הראשונה.
לרגע אני חושבת שמעירים אותנו לעוד ריצת לילה אבל אז קולטת שהצבע של השמיים כבר לא כחול כהה גובל בשחור כמו שנראה ממבט ראשון, אלא מתחיל להיות קצת אפורורי, כלומר עוד מעט זריחה והעירו אותנו לקראת יום חדש.
לא לקחתי הסיכון והחלפתי בגדים אחרי ריצת הלילה, לכן אני פשוט מתרוממת לישיבה ושוב קופצת היישר אל הרצפה. אני ממהרת אל המלתחות, מקווה להגיע לשם בין הראשונים ולהתחמק מכל השאר.
אני חולפת על פני שורת המשתנות הקבועות בקיר ונכנסת אל אחד התאים, מקפידה לנעול את הדלת מאחורי. אני מזדרזת לסיים וקופצת אל הכיורים, להעביר צחצוח מהיר על שיניי. על המראה שורת תופסנים המחזיקים מברשות שיניים זהות מעץ. אין דרך לדעת מה של מי, אז אני פשוט בוחרת אחת אקראית ומכניסה אותה מתחת למכונה הלבנה הקטנה המוציאה עליה נקודת משחה.
אני שומעת קולות נמוכים שניה לפני שהדלת נפתחת, ובאופן אינסטנקטיבי מיד מורידה את ראשי. אני מסיימת בזריזות את הצחצוח וחולפת על פני שני הסטודנטים במדים השחורים על מנת לצאת מהדלת.
"היי!" קורא אחד מהם אבל אני ממשיכה עם הראש קדימה. "זה לא ההוא ש-" הוא פונה אל חברו אבל אני כבר רחוקה מכדי לשמוע את ההמשך.
מלמולים עולים מסביבי כשאני בדרכי אל החדר, אני שומרת על פנים ישרות ומחישה את צעדיי.
עולה בי חשק להסתובב אליהם, לתקוע בהם מבט נוקב שיבהיר להם שהם אינם חשאיים כמו שהם חושבים שהם, אבל אני מדכאת את הדחף, כי עליי לשמור על פרופיל נמוך.
אני מתחילה לפנות אל חדרי כשההמולה בקצה המסדרון מושכת את תשומת ליבי. אני מתקרבת אל הסטודנטים שמתגודדים סביב לוח הדירוג רק כדי להעיף מבט במה שכל כך מסקרן אותם אבל מוחי נעצר בחריקת בלמים כשאני קולטת מה אני רואה.
שם, מעל כולם, בירוק זרחני מופיע שם מוכר ועם זאת זר.
קיי נקמורה.
אני. הבוס.
"שיט." גם כן לשמור על פרופיל נמוך...
כל הראשים מסתובבים בבת אחת להביט בי, ואני מבינה שקיללתי בקול.
תגובת הבריחה האוטומטית מופעלת וכל המערכות אצלי בגוף צורחות לברוח. אבל אני נושכת שפתיים ושומרת על ארשת פנים חלקה, משלבת ידיים באיום ומרימה את הסנטר.
אני מקפידה לעבור אחד אחד, להסתכל לכולם בעיניים בזמן שהם עומדים ובוהים בי.
ידעתי שהרגע הזה יגיע. עד כמה שקוויתי לשמור על פרופיל נמוך, זה היה אבוד מההתחלה. דבר ראשון, השם שאני נושאת הוא כמו זרקור מקולל, כולם נותנים לי תשומת לב מתוחה כשהם שומעים את השם 'נקמורה'. דבר שני, הסיבה לשמה נשלחתי הנה היא כדי להצטיין, ואי אפשר להצטיין ולהישאר בין הצללים.
YOU ARE READING
נחש של דם
Romanceיפן, ניו אדו. קאמי מושלכת אל תוך מאורת הזאבים ומנסה לשרוד. אף אחד לא יודע שהיא שם, ואף אחד לא אמור לדעת... באקדמיית הורוקי הנחשבת, לכל הפסד יש מחיר כבד, ולקאמי יש יותר לאבד מאשר רק חייה שלה. עצם העובדה שהיא שם כבר מעמידה אותה בסכנה, שכן האקדמייה הכ...
