יפן, ניו אדו. קאמי מושלכת אל תוך מאורת הזאבים ומנסה לשרוד. אף אחד לא יודע שהיא שם, ואף אחד לא אמור לדעת...
באקדמיית הורוקי הנחשבת, לכל הפסד יש מחיר כבד, ולקאמי יש יותר לאבד מאשר רק חייה שלה. עצם העובדה שהיא שם כבר מעמידה אותה בסכנה, שכן האקדמייה הכ...
חושך בחוץ והשעה מאוחרת. דמדומי הערב כבר באו והלכו, וכעת רק שמיים שחורים נראים מבעד לחלונות הגבוהים שברחבי הקמפוס עתיר קירות הזכוכית.
סיימנו להיום, ואני ממהרת להגיע חזרה אל החדר. אני מותשת עד עצמותיי, פרקיי אצבעותי נפוחים ואדומים, חבורות כחולות מתחילות לפרוח בכל מיני מקומות על עורי מתחת לבגדים ועיניי נשארות פקוחות בכוח הרצון בלבד. אני חייבת לישון, ומיד.
מה גם שאני בטוחה שיעירו אותנו שוב לריצת לילה, ואני רוצה לנצל כל טיפת זמן שיש לי לשינה אוגרת כוחות.
זן הולך לידי, גם הוא מותש ורוחו שפופה.
כשאנחנו מגיעים למסדרון עיני נמשכות מיד אל קצהו. אני לא רואה מכאן את השמות הבוהקים בירוק, אבל אני כן יכולה להבחין בהתקבצות סטודנטים סביבו ושיחה ערה. באופן אישי, לא היה יכול להיות אכפת לי פחות מהדירוג הזה, מצידי להיות שאריות. אבל יש כמה אנשים שלא בדיוק יהיו מרוצים אם זה יקרה...
אני חולפת על פני הכניסה לחדר שלנו וממשיכה אל עבר הלוח. זן קולט וממהר אחרי.
מהר מאוד אני מבינה על מה כל המהומה.
ירדתי בדרגה.
אני כבר לא הבוס.
שמי כעת ניצב שני בתור, זורח בכחול, מעלי יש שם שאני לא מכירה. אני מעיפה מבט אל האותיות האדומות בתחתית ומוצאת את עצמי מרחמת על 'נורי סדאיו' שכתוב שם.
אני משתהה עוד רגע אחד כדי למצוא את שמו של זן במקום הרביעי ברשימה ומסתלקת משם. אפילו לא אכפת לי באיזו מקום קין סאטו נמצא.
אני נכנסת למיטה כמו שאני, לא אכפת לי שאני באותם בגדים מטונפים כבר יומיים. לרגע אני מצטערת על המצעים, אין לי מושג האם נקבל חדשים או האם יש אפשרות לכבס איפשהו במקום הזה, אבל אז מתעשתת ועוצמת עיניים. שינה חשובה יותר מנקיון, זה בטוח.
זן נכנס לחדר וסוגרת את הדלת אחריו.
"לילה טוב." אני אומרת במהירות ובשקט.
הרחש מפעולתיו של זן נעצר ויש שקט לרגע.
ואז "לילה טוב." נשמע בחזרה.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
אזעקה צורמת מעירה אותי שוב, כמובן.
אני כבר מכירה את התרגיל, זוהי ריצת לילה. אני קופצת מהמיטה, נוחתת על רצפת השיש הקרה ומתחילה לרוץ. זן מקדים אותי בכמה שניות אבל מתעכב כדי שאשלים את הפער.
