נחש של דם

פרק 8

כולם אוכלים ארוחת צהריים, נורי שותק לידי ואני מתחמקת החוצה אל האוויר הפתוח. ארוחת הצהריים נמשכת בדרך כלל כרבע שעה, אבל אני פשוט ישבתי בשקט בצד, התעלמתי מנורי, שאבתי את האוכל שלי מהר ככל יכולתי והלכתי משם. אני לא אמורה לעשות את זה, ואני לא ממש בטוחה מה הם החוקים לגבי שוטטות מחוץ לשטח הקמפוס, אבל אני חייבת לברוח מחדר האוכל העמוס ברעש וסטודנטים ובחוץ יש את ההפך הגמור.

אני מתהלכת לאט, שמה עין על השעון כדי לא לפספס את השיעור הבא כשהוא מופיע על השביל המוביל אל פתח הקמפוס.

הוא הולך לאט, בנחת, כאילו העולם יחכה לו בשקט עד שהוא יגיע, ואבוי למי שלא. כאילו אין לו דאגה אחת על הראש.

הוא לובש חליפת שלושה חלקים שחורה, המכנסיים חובקות את רגליו הארוכות וירכיו השריריות, החלק העליון של הטוקסידו מדגיש את כתפיו הרחבות ואת מותניו הצרים, היוצרים צורת טרפז הפוך מושלם. שערו השחור מגיע כמעט עד כתפיו, והוא אוסף חצי ממנו אחורה, חושף קווצת שיער שצבעה לבן היוצאת מרקתו ואסופה אחורה גם היא. משקפיי שמש כהים מסתירים את עיניו, אבל אף משקפיים לא יוכלו להסתיר את הצלקת החותכת מתחת לעין ימין, דרך גשר האף ועד למעל גבה שמאל.

הצלקת, בולטת באדום זועם, מיד מסגירה את זהותו של הבחור שעומד לפני.

אני יודעת הכל אודותיו, כי מיד לאחר שסנקה נקמורה התחיל לשלוח לי איומים והתוועדתי לקיומו לראשונה, דאגתי לגלות כל מה שאוכל עליו וזה כלל את שני בניו. קיי נקמורה, הצעיר, קטן ממדים, לא מבריק או בולט בשום תחום והאחד שאליו אני אמורה להתחזות.

הבכור ויורש העצר של העולם התחתון, קִירוֹד נקמורה, היה תלמיד באקדמיה לפני שלוש שנים בערך, שבר שיאים כאשר מתחילת שנה א' שלט בטבלת הניקוד ושמר על המקומות הגבוהים ביותר, והיה בוס מספר רב של פעמים ולתקופות ארוכות עד השנה השלישית שבה הוכתר כבוס המחזור שלו למשך השנה כולה ללא יום היוצא מן הכלל. מאז שיצא מהאקדמיה משליט טרור ואימה בפקודת אביו ועושה חיל.

קירו נקמורה כאן, והוא מתקרב. אני צועדת אחורה, מוסתרת חלקית על ידי קיר הבניין. מכאן אני מצליחה לראות את הצלקת מזווית טובה יותר. הצלקת הופכת אותו מקפוא ויפהפה לאכזר חסר רחמים וברחוב מספרים עליה סיפורים מעוררי אימה שגורמים לו להישמע נטול רגשות והגינות.

הוא ממשיך ללכת לעבר הבניין, יד אחת בכיסו, יד שניה אוחזת במזוודה קטנה. אני נשארת צמודה אל הקיר, במרחק הזה הוא ישים לב אלי אם אזוז, אבל אולי אם אהיה ממש דוממת הוא יעבור לידי בלי להבחין בי.

הוא בא בגללי? כלומר, בגלל אחיו? אין לי מושג מדוע הוא כאן, אבל אני לא ששה לגלות. ככל שאתחמק ממנו יותר, כך יוטב.

הוא נכנס מבעד הדלתות הכפולות המאיימות, אני מחכה כמה רגעים ונכנסת אחריו, בדיוק בזמן לתחילת האימון. אני ממהרת אל הדוג'ו ונכנסת עם הסטודנטים האחרונים, נעמדת בשורה האחרונה.