למרות שזן ואני דיברנו על כך שנורי יעביר לסנקה דיווחי שקר ומעתה והלאה, אנחנו מסכימים שהכי טוב אם הוא ימשיך לדווח לו כרגיל. אנחנו לא חושדים שיש חפרפרת נוספת באקדמיה, אבל זה משנה זהירות למקרה שכן.
בנוסף, כל עוד נורי לא מדווח על הקשר ההולך ונרקם ביני לבין קירו, אין נזק בכך שסנקה ידע בדיוק באיזה דירוג אני או כמה הצלחתי באימון היום, וזה יקל עליו את המשימה, מאשר אם היה צריך לשקר כל הזמן. אנחנו חותמים את השיחה והולכים לישון. או לפחות, זן הולך לישון.
אני מהר מאוד מבינה שלא אצליח לישון, ואני בטוחה שאני לא היחידה. אני מתגנבת חרש אל מחוץ לדלת, דרך המסדרון החשוך והיישר אל הגג.
כשאני יוצאת אל אוויר הלילה הקריר קירו כבר שם, צועד בחוסר מנוחה על קצה הגג עם ידיים בכיסים.
"הו, תודה רבה באמת." הוא ממהר אליי. "כבר התחלתי לתהות אם תעלי לפה." הוא תופס את צווארי, אצבעותיו הארוכות מגיעות לעורפי ואגודליו מברישות את לחיי, אני מתמסרת לתחושה ולנשיקה העמוקה שהוא מנחית על שפתיי. "כמה חיכיתי לזה." הוא ממלמל כנגדן.
"אני יודעת," אני צוחקת. "המבט על הפנים שלך היה קורע לב היום. באמת התחלתי לרחם עלייך."
"ועדיין נתת לי לחכות כאן כמו קבצן מחוץ לבית חם." הוא מתלונן.
"זן ואני החלטנו על דרך פעולה עבור נורי."
"זה נהדר, אבל אם תוכלי שתפי אותי אחר כך? כרגע אני די לא מרוכז." הוא קובר את אפו בשקע הצוואר שלי ושואף עמוקות.
אני מעבירה את אצבעותיי בשערו ולא מופתעת כשאני מגלה שהוא רך כמו שהוא נראה. אני מושכת את הגומיה החוצה ונותנת לשיער שלו לצנוח על פניו. אני מבדילה את הקווצה הלבנה ומלפפת אותה על אצבעי. "תמיד תהיתי איך היא הגיעה לשם."
הוא מסתכל למעלה אל שערו ומחייך. "זה גנטי, נולדתי ככה. גם לאמא שלי הייתה קווצה כזאת. אבא שלי שונא אותה. הוא גזר לי אותה פעם אחת, אבל כמובן ששיער צומח חזרה."
"אני אוהבת אותה." כעבור כמה רגעים אני קולטת שהשתמשתי במילה המתחילה באות א' בכזאת חופשיות. אמנם לא ישירות כלפי קירו, אבל קרוב מספיק כדי להבהיל אותי קצת.
קירו רק מסתכל עלי במבט נמס ומחייך קלות. מעולם לא ראיתי את הפנים שלו מוארות ככה.
ואז הוא מנשק אותי שוב, חזק יותר הפעם, פראי יותר. הוא אוחז בירכיי ומרים אותי, רגלי נכרכות סביב פלג גופו החזק. הוא מתקדם קדימה, אל הפתח ממנו יצאתי ומצמיד אותי אל הקיר, מה שמשחרר את ידיו מלהחזיק אותי. ידיו הפנויות כעת מתחילות להתעסק עם החולצה שלי, והוא מושך אותה לאט לאט מתוך מכנסיי. בתמורה, אני פותחת את החגורה שלו, רק שיבין שהכל כאן הדדי. הוא נוהם באישור וממשיך, מעלה את החולצה שלי מעלה, אבל עוצר כשהוא מגיע לזרועותיי. נותן לי לעשות את החלק הזה לבד, כדי שאני אוכל לעצור אם זה לא מוצא חן בעיניי. הוא לא מכריח אותי לעשות דבר.
YOU ARE READING
נחש של דם
Romanceיפן, ניו אדו. קאמי מושלכת אל תוך מאורת הזאבים ומנסה לשרוד. אף אחד לא יודע שהיא שם, ואף אחד לא אמור לדעת... באקדמיית הורוקי הנחשבת, לכל הפסד יש מחיר כבד, ולקאמי יש יותר לאבד מאשר רק חייה שלה. עצם העובדה שהיא שם כבר מעמידה אותה בסכנה, שכן האקדמייה הכ...
