את המנהל איירון אני תופסת במסדרון. לא תכננתי לגשת אליו כעת, אבל תפסתי את דמותו בקצה עיני והחלטתי שזאת הזדמנות שאסור לפספס. זן לא איתי ולכן אין לי גיבוי, אבל אני מחליטה להסתער בגפי.
"המנהל איירון." אני אומרת בכבוד וקדה קלות.
"קיי נקמורה." המנהל איירון פונה אלי. יש לו שפם וזקן קצרים וחרושת קמטים חוצה את פניו ומטשטשת את גילו. עינייו ננעצות בי ואני מזדקפת. לא תכננתי מה אגיד לו עדיין, רציתי לערוך סיעור מוחות עם זן, ולמצוא את האפשרות הטובה ביותר. עכשיו אני נאלצת לאלתר.
"בבקשה אל תבין אותי לא נכון, אבל אני חייב לשאול," אני נעצרת ומושכת זמן, מחשבת את מילותי. המנהל איירון רוכן מעט קדימה ומסתכל ישר אלי, מחכה למוצא פי בסבלנות מאיימת. "מהם הצעדים שננקטים כאשר..." אני נושמת עמוק ומנסה להסתכל לכל מקום אחר חוץ מעיניו הכהות והמלוכסנות, של המנהל. "כאשר אחד התלמידים רוצה לפרוש?" אני מסיימת סוף סוף את המשפט.
"הממ." זה כל מה שהוא אומר כשהוא צופה בי, אבל מבטו משתק אותי ואני לא מסוגלת להוסיף הגה מעבר למה שכבר אמרתי.
"ולמה שתלמיד ירצה לעשות דבר שכזה?" קולו צרוד ודיבורו איטי, משל דיבר לילד הלוקה בשכלו.
"לפעמים-" קולי חורק ואני משתעלת. "לפעמים האימונים כאן יכולים להיות קשים." אני רומזת.
"קשים?" הוא נראה המום ומאיים. "בשנה א'? בני, אם עכשיו קשה לך כנראה אתה אכן לא מתאים להיות תלמיד באקדמיה." נראה שהוא מזדקף פתאום וגוהר מעלי.
אני נבהלת מהמחשבה שהוא ירצה באמת לסלק אותי לכן לוקחת צעד אחורה. "מה פתאום, לא קשה לי בכלל!" אני בכוונה מגזימה. אני רוצה שבין השורות תזעק ההבנה שבעצם קשה לי מאוד ושאני רוצה לעזוב אבל מפחדת לומר זאת אל המנהל איירון. כך, אם הוא אכן המרגל, הוא יבין את המשמעות האמיתית ויעביר אותה אל סנקה.
"האמנם?" עיניו של המנהל איירון מצטמצמות עוד יותר. "אז ניגשת אלי רק כדי לבזבז את זמני?"
"מה פתאום," אני ממהרת להבהיר. "יש סטודנט אחר ש... מתקשה." דמותו של נורי עולה במוחי. "הוא לא רץ מהר מספיק, כולם מביסים אותו ואף אחד לא מתייחס אליו." אני מסתכלת הצידה ומבטאת את המילים בקושי, שיהיה ברור שאני מדברת על עצמי והנושא קשה לי.
עיניו של המנהל בוחנות אותי בריכוז. "אני מבין." קולו נמוך.
יופי, אני מקווה מאוד שהבנת מה שניסיתי להעביר לך.
"אצלנו באקדמיה תלמידים לא פורשים, הם נשברים. כל עוד אותו סטודנט עומד על הרגליים," הוא מרים גבות ברמיזה ושולח מבט ברור אל כפות רגליי. "אני מצפה ממנו לרוץ כל מקצה, לתת כל אגרוף ולספוג כל מכה. האם אני ברור?"
"כן המנהל." אני ממהרת לפלוט.
"פעם הבאה לא להטריח אותי בשטויות האלה. אין כאן מקום לקושי, רק מאמץ."
YOU ARE READING
נחש של דם
Romanceיפן, ניו אדו. קאמי מושלכת אל תוך מאורת הזאבים ומנסה לשרוד. אף אחד לא יודע שהיא שם, ואף אחד לא אמור לדעת... באקדמיית הורוקי הנחשבת, לכל הפסד יש מחיר כבד, ולקאמי יש יותר לאבד מאשר רק חייה שלה. עצם העובדה שהיא שם כבר מעמידה אותה בסכנה, שכן האקדמייה הכ...
