אני מחזירה את רגלי אל הקרקע ומתכוננת לקום, אולי לברוח על נפשי, עוד לא החלטתי. אבל קולו של קירו עוצר מבעדי.
"אתה יכול לברוח, אבל אני לא מתכוון לרדוף אחריך." הוא יושב על השפה כמוני, רק ששתי רגליו נמצאות מעבר לקצה. הוא משלב את ידיו מאחורי עורפו ונשכב אחורה, מוריד את ההגנות שלו לחלוטין. הצלקת שלו נמצאת בצד הרחוק ממני, כך שאלי נגלות רק פנים נקיות משורטטות בקווים חזקים וחדים.
"איך ידעת שאני כאן?" הוא עוקב אחריי, ידעתי. הוא בוודאות המרגל של סנקה.
"לא ידעתי." הוא אומר ולא מוסיף. אני מאוד מפקפקת באמינות דבריו.
"כן, בסדר." למרות ההשתדלות שלי, מילותיי עדיין מכילות עוקץ. כל הוויתי נחושה לברוח כרגע, אבל זה יוציא אותי פחדנית אל מול האויב שלי, ואני לא מוכנה שדבר כזה יקרה. אז אני בולעת את החשש שלי, ונשארת. מוכנה בכל רגע לזנק אל פתח היציאה.
"מה אתה רוצה?" אני כבר נשארת, אין טעם לבזבז זמן.
"להנות מהשקט." פניו בוהות כלפי מעלה.
אני מכווצת גבות באי הבנה. "ובגלל זה באת לדבר איתי?"
"לא." התשובות שלו לקוניות ומתומצתות.
"אז...?" למה אני ממשיכה בכלל? אני מתגרה בדרקון הגדול והרשע שוב ושוב עד לבסוף הוא יחליט שהוא רוצה לטרוף אותי. אבל אני פשוט לא מצליחה להבין מה לעזאזל קורה כאן. הוא היה בעמדת יתרון עלי, ובמקום לדחוף אותי מעבר לגג כשאני לא שמה לב, הוא עצר בעדי מליפול. אני חייבת להבין מה קורה כאן.
"אז הגעתי לכאן, כמו שאני עושה תמיד, ומצאתי אותךָ במקום גג ריק." עפעפיו נפקחים והוא מסתכל עלי. "תצא מכאן ללא פגע, אני נותן לך את מילתי."
המילה שלו שווה לשמש ביום קר. שקרנית.
לפני שאני מספיקה לעצור בעצמי, אני אומרת לו את זה.
אני מתכוננת לחמת זעמו אבל במקום זאת הוא מסתכל למעלה ומגחך לעצמו, חיוך קטן מעטר את שפתיו. המראה הזה מבלבל אותי. החייל האכזר הזה, משועשע ומחייך, מרשה לעצמו להיחשף ככה בחברתי.
"אז במקום המילה שלי אתן לךָ שבועה." קירו מתיישב ומתיישר לעומתי. "אני נשבע בזכרה של אמא שלי, לא יאונה לך כל רע."
"למה?" אני באמת צריכה לשתוק, אבל לא מצליחה. זה חשוד, חשוד מדי.
"אתה לא חייל של אבא שלי כמו שחשבתי. אתה רק עוד אחד מהקורבנות שלו, אתה כבר סובל מספיק." זו התשובה שלו, שרק מסבכת אותי יותר. מדוע העובדה שאני פקוד של אבא שלו גרמה לו לשנוא אותי כל כך, אבל העובדה שאני שעיר לעזאזל מבטלת את היחס הזה כלפיי?
"אב-"
"לא." אני נקטעת על ידי קולו החד. "באנו לפה כדי להנות מהשקט והשמיים, וזה מה שנעשה." הוא פוקד.
YOU ARE READING
נחש של דם
عاطفيةיפן, ניו אדו. קאמי מושלכת אל תוך מאורת הזאבים ומנסה לשרוד. אף אחד לא יודע שהיא שם, ואף אחד לא אמור לדעת... באקדמיית הורוקי הנחשבת, לכל הפסד יש מחיר כבד, ולקאמי יש יותר לאבד מאשר רק חייה שלה. עצם העובדה שהיא שם כבר מעמידה אותה בסכנה, שכן האקדמייה הכ...
