נחש של דם

אפילוג

"מהר, כנסו!" אני מדרבנת את שתי הבנות האחרונות. אני לא מאשימה אותן שהן איטיות. אין להן נעליים, הן בקושי אכלו בחודש האחרון, התעללו בהן פיזית ומינית על בסיס יומי ורק כעת הן חולצו במה שבטח נדמה להן כמו חלום טוב מדי. יחד עם זאת, חיילי צ'ינו האבי עוד דקה עולים על תרגיל ההסחה שעשינו להם ומבינים שחילצנו את הבנות מתחת לאפם, ועד כמה שאני אוהבת קרב טוב, אשמח להוציא אותן מכאן ללא פגע.

אחרי חודש של איסוף מודיעין וגיבוש תוכנית פעולה, היום אנחנו סוף סוף מחלצים את קבוצת הקורבנות הזו, כעשרים בנות שחיות בתת תנאים בדירה קטנה לשם ההנאה שבגופן, כמובן בניגוד לרצונן וללא שום הסכמה מצידן.

מאז שהצטרפתי אל הסוכנות החשאית שאיירון הוא אחד ממנהליה, לפני כשנה, השתתפתי בלפחות ארבעה מבצעים כאלה, האחד הזה הוא ללא ספק הגדול ביותר.

הן קופצות על הטנדר האחרון שחיכה להן, כל השאר כבר נסעו, ואני אחריהן. שתי דפיקות על הגג והטנדר נוסע. אני משתופפת איתן, מחזיקה את הזיג זאואר שלי קרוב אל חזי עם יד על ההדק. אנחנו כבר כמעט נעלמים מאחורי עיקול הסמטה כשאחד מהבריונים של צ'ינו האבי מגיע בריצה וקולט אותנו.

"היי!" הוא צורח וכנראה קורא לחבר שלו, כי עוד חייל מגודל מצטרף אליו ושניהם מרימים אלינו רובים ארוכים. "למטה!" אני מורה לבנות והן מתכופפות לפקודתי, שניה לפני שהירי מתחיל.

אני מתכופפות על הברכיים אבל לא משתטחת כמוהן, נושמת עמוק, מכוונת ויורה שלוש יריות רצופות. רק אחת פוגעת ואחד מהחיילים נופל על הרצפה בצעקה. בחמש שנים שחלפו מאז הצטרפתי לאקדמיית הורוקי לראשונה השתפרתי בירי ומטווחים מקצה לקצה, אבל יכולת הפגיעה שלי רחוקה מלהיות מושלמת. הטנדר מאיץ ואני רואה את השני עולה על אופנוע לפני שאנחנו נבלעים מעבר לפינה.

"כמה?" קולו הסטטי של קירו בוקע ממכשיר הקשר שלמותניי.

"כרגע אחד, אבל הוא יכול לקרוא לחברים."

"הוא נייד?"

"כן, אופנוע."

"נשק?"

"אם-16 או אם-4, לא יכולתי לראות מהמרחק הזה."

"קיבלתי."

אני מעיפה מבט אחורה דרך השמשה האחורית לתוך הטנדר, שם במראה הקדמית העיניים של קירו מביטות אל תוך שלי למשך שניה לפני שהוא קורץ אלי וחוזר להתרכז בכביש.

התוכנית במקרה כזה היא קודם כל לשנות מסלול, כך כל שאר הרכבים עם הבנות שחולצו יגיעו בשלום לדירות המסתור בזמן שאנחנו נוביל את צ'ינו האבי לכיוון השני. אחר כך צריך להתנער מהם אבל במקביל לשמור על שש הבנות שנמצאות איתנו.

אנחנו נוסעים בשקט למשך כמה דקות אבל ברור שהוא יופר מתישהו. ואכן, לא עובר יותר מדי זמן עד שהונדה שחורה ללא לוחית רישוי מתאימה את מהירותה אלינו ונוסעת במקביל אלינו.