אני לא מאמינה שלא אכלתי כל היום. מהרגע שנכנסתי בשער האקדמיה עד עכשיו כל מה שמוחי עסק בו היה לשרוד, מה שלא השאיר מקום למחשבות על דברים אחרים, כמו אוכל.
השעה הייתה קרובה לצהריים כשנכנסו לאימון אצל סנסיי יו הסדיסטי והוא כנראה החזיק אותנו שם שעות כיוון שכשאנחנו הולכים במסדרונות אחרי סאן שמוביל אותנו אל חדר האוכל, אני מבחינה שחושך מוחלט בחוץ.
"אני חושב שהגוף שלי לא יודע כמה הוא עייף מרוב שהוא עייף," זן נאנח לצידי.
אני לא מגיבה. החברותיות הזאת מוזרה לי, הוא נחמד אלי מדי, ידידותי באופן מחשיד, ואני לא רוצה לעודד אותו.
לא נראה שההתעלמות מצידי מפריעה לו, כיוון שהוא ממשיך ללכת בנחת לצידי, הטיפש.
כשאנחנו נכנסים לחדר אוכל, קריאת התפעלות מאיימת לצאת מפי. חדר האוכל מנימליסטי, מותאם בדיוק לתקיד שהוא צריך למלא, אבל זה לא מנע ממנו להיות יוקרתי וקודר, ולהפגין עושר ותחכום. כמעט הכל עשוי שיש שחור, כמובן, מהרצפה עד הקירות, אך התקרה הייתה עשויה זכוכית מחוסמת, חושפת את שמי הלילה האפלים. שולחנות האוכל הנמוכים עשויים מעץ אגוז כהה ולאורך הצד השמאלי נקבעו בקיר שורה של ריבועי זהב בינוניים, שמול כל אחד מהם השתרך תור מסודר.
כשהתקרבנו אל קיר הריבועים המוזר הבנתי שאלה כלל לא ריבועים אלא פתחים שדרכן כל אחד מקבל את צלחתו. התקדמתי לאחד התורים המרוחקים, על מנת להתרחק משאר המחזור שלי, ונעמדתי אחרונה בתור. מהר מאוד זן נעמד מאחורי ונאבקתי בדחף לגלגל עיניים.
חיכינו בשתיקה דקות בודדות עד שהגיע תורי. התלמיד שלפני לקח את הצלחת שהונחה בפתח וסגר את המכסה המוזהב. כשאני פתחתי חזרה את המכסה, הונחה שם קערת אוכל שהכילה מה שהיה נראה כמו נולדס. מבפנים הקוביה נראתה אטומה ולא הבנתי איך הצלחת הופיעה שם פתאום, אבל לא יכולתי להתעמק בכך כיוון שתור חדש הצטבר מאחורינו.
לקחתי את הקערה וחיפשתי שולחן פנוי. שולחנות העץ היו מונמכים, כך שנוכל לשבת על הברכיים ולאכול, כפי שנהוג באזור הזה של המדינה. קלטתי שולחן בפינה ומיהרתי אליו, נחושה לתפוס לעצמי את המקום. כשהגעתי הסתבר לי שלא סיפקו לנו כריות לשבת עליהם, וכי אאלץ לשבת על רצפת השיש הקשה.
אני בטוחה שיש כאן אנשים שלא נתקלו באי נוחות בחייהם, אבל בשבילי, העובדה שבכלל היה לי שולחן לפני עם קערת אוכל חם הייתה מספיקה.
עוד לפני שהספקתי לקחת ביס, צדודית, שכבר הספיקה להיות מוכרת, שתלה את מקומה לידי.
התעלמתי ממנו, שוב, והתחלתי לאכול.
הוא לא מבין רמזים. הדרך היחידה שבה זה יגמר היא כנראה בכוח.
אין בעיה, זן. אתה הבאת את זה על עצמך.
YOU ARE READING
נחש של דם
Romanceיפן, ניו אדו. קאמי מושלכת אל תוך מאורת הזאבים ומנסה לשרוד. אף אחד לא יודע שהיא שם, ואף אחד לא אמור לדעת... באקדמיית הורוקי הנחשבת, לכל הפסד יש מחיר כבד, ולקאמי יש יותר לאבד מאשר רק חייה שלה. עצם העובדה שהיא שם כבר מעמידה אותה בסכנה, שכן האקדמייה הכ...
