נחש של דם

פרק 5

ברגע שקין סאטו נעלם משדה הראיה שלי, כל האורות בחדר האוכל כבים. זהו הסימן שלנו שארוחת הבוקר נגמרה והשיעור מתחיל ברגע זה ממש, אם לא נצא מכאן בזמן יהיו לכך השלכות.

אני מקללת בשקט ופונה אל עבר הדלת. בקושי לגימה של קפה הייתה לי הבוקר. כל מה שרציתי לעשות זה להתעורר אבל במקום זה קיבלתי קרב שרק עייף אותי עוד יותר, קרב שיכולתי לראות שמגיע מקילומטרים.

במוקדם או במאוחר הייתי נאלצת להתמודד מול סטודנטים תאווי כוח החושקים לעצמם את המקום הראשון. התואר 'בוס'. זהו תואר מסוכן להתהדר בו, כל העיניים נשואות אליו, כולם רוצים לזכות בו, כולם רוצים להפיל את מי שבראש הרשימה.

כל צעד שולח אדוות כאב לשרירי הדואבים.על הכתף בטח כבר יש לי חבורה כהה והבטן שלי תתקשה להתקפל בקרוב. בהצלחה לי בהמשך היום.

"היי חכה! מהלך נחמד עשית שם." פתאום זן הולך לצידי. עכשיו הוא נזכר להגיע?

אני לא עונה אבל הוא כמובן לא מוותר. "מה שלום העין שלך? זאת הייתה מכה די חזקה."

האמת? שכחתי מזה לגמרי.

אני נוגעת קלות בארובת העין ואצבעותיי חוזרות מוכתמות בדם. כנראה יש לי חתך קטן בזווית העין.

"זה לא נורא." זן מעיר בתגובה. "אם כבר זה רק עושה אותך קשוח יותר. נותן קצת חספוס לפנים היפות האלה."

"תסתום." אני נוהמת ומיד מקללת את עצמי על חוסר היכולת שלי להתעלם מההערה.

הוא מרים ידיים. "נושא רגיש הא?"

"תתחפף." אני לא רוצה אותו קרוב אלי.

"היי! מתנצל. אני לא אעיר יותר על תווי הפנים העדינים שלך."

אני נוהמת לעברו.

"סליחה נו אני צוחק. מה קרה לך היום?" הוא מגלגל את עיניו לעברי.

"לא שציפיתי ממך להרבה, אבל בתור אחד שטוען שהוא חבר שלי היום בהחלט לא פעלת כמו אחד." מה אני עושה? פשוט תשתקי ותתקדמי כבר!

"אה, זה." הוא נושם. כן, זה. "מצטער על זה. אתה מבין, רציתי לבדוק אם קיבלתי החלטה נכונה."

אני שותקת.

"רציתי לראות אותך מתמודד מולו, ולדעת האם בחרתי את בעל הברית שלי בחוכמה. אבל אל תדאג, ידעתי שתנצח אותו!"

"אם ידעתי שאני אנצח, למה היית צריך להישאר ולבחון אותי?" אני מרימה אליו גבה.

הוא משפשף את עורפו. "טוב, האמנתי שתנצח."

"יש הבדל בין אמונה לידיעה." מתחיל להימאס עלי הוויכוח הזה. "תעשה לי טובה, שמור ממני מרחק. על תתצפת עלי ואל תבחן אותי."

אני מגבירה את צעדיי ומתרחקת ממנו.

בכניסה לחדר האימונים אני מיד מבינה שזה אימון שונה.