פרק 27

27 4 2
                                    

צמרמורת קרה מזדחלת במורד עמוד השדרה שלי בזמן המילים מסרבות להיקלט במוחי. אני מבינה את הפירוש עצמו, אך המשמעות לא נתפשת. אני לא מאמינה שאיירון אמר את זה כרגע. נורי לא התאבד, הוא נרצח בידי סנקה! המשמעות האמיתית של המילים שלו נוראה כמעט באותה מידה. מישהו מחפה על מעשיו של סנקה, אחד מהחיילים שלו חזר כדי לנקות אחריו, הזיז את הגופה וביים סצנת התאבדות.

זה מחליא אותי. אני נושמת עמוק ומנסה להרגיע את הכאב שמתערבל לי בבטן. 

"הוא נמצא ביער לאחר שבלילה החליט לסיים את חייו." הם מצאו אותו ביער? אבל חשבתי ש- מה קורה פה? אני רוצה לצעוק מול כולם, שנורי נרצח, נרצח בדם קר. מגיע לו להיקבר ולזכות בשלווה, מגיע לו שיזכרו אותו כגיבור. לא את השטויות שאיירון מלהג עכשיו על כמה הוא היה חלש. "אני מבין שהאקדמיה קשוחה מדי לרובכם, אני יודע שלא כולם יעברו איתנו לשנה הבאה, ורובכם כורעים תחת העומס ורוצים לפרוש, אבל אני אומר זאת פעם אחת ויחידה, ולעולם לא אדבר על כך שוב." עם כל מילה שלו אני מרגישה את העצבים נבנים בתוכי, ונהיה לי חם. כל כך חם. לא רק שנורי נרצח, ככל הנראה גם לקחו את הגופה שלו וחיללו אותה, גרמו לה להיראות כאילו נורי נטל את חייו בעצמו, ונטשו אותו במקום אחר ביער. סנקה עוד יסבול מנחת זרועי.

"מי שרוצה לפרוש, מי שרוצה מוצא מהיר, בבקשה לא לבצע זאת תחת הגג שלי. לא אסבול התנהגות פחדנית כזאת שוב." הוא מהנן פעם אחת, ויוצא.

על מה הוא מדבר? אין לו בעיה שנתאבד, רק שלא נעשה זאת בשטח האקדמיה? איזה מטומטם קר ונפוח.

השיעור מתחיל וכל מה שאני חושבת עליו הוא נורי, ועל איך אוכל לדאוג לו כמו שהבטחתי. אני מקווה שלקירו יהיו תשובות לגבי מקום הימצאו של גופתו עכשיו, אחרי שנמצא בידי הסגל.

כל המחשבות האלה תופסות יותר מדי מקום במוח שלי, כי אני מתקשה בשיעור. אני מפספסת, טועה ומועדת, ממש לא כמוני בדרך כלל. כמובן שזן שם לב, ואם בהתחלה הוא צחק עלי מהצד, ככל שהמשיך השיעור מבטו כבר הפך לרציני ומודאג.

"היית ממש גרוע השיעור." אנחנו במסדרון, ממהרים לאימון עם קירו.

"תודה באמת," אני מנסה להקליל את האווירה.

"לא קיי, אני לא צוחק עליך. מה קורה? הכל בסדר?"

"כן," אני עונה לו ברצינות. "כל מה שקרה כנראה מסיח את דעתי."

"הבנתי," הוא מסכים אבל נראה לא משוכנע, ואכן נתתי לו תשובה קצת מתחמקת. כי האמת היא, שגם כשכל כובד העולם ישב לי על הכתפיים, לא פישלתי כמו בשיעור הזה.

זה מביך, ואני בטוחה שירדו לי כמה נקודות.

אני מנערת את ראשי בניסיון להתמקד, אבל זה רק גורם לי לסחרחורת ואני נאלצת לעצור באמצע המסדרון.

נחש של דםWhere stories live. Discover now