השתיקה בנסיעה הייתה בלתי נסבלת. היו פעמים שרציתי להתפרץ עליה ולהוציא את כל העצבים שלי אבל הבנתי שאם אעשה את זה לא ארוויח כלום אלא רק אפסיד. רק כשהגענו הביתה אימא עצרה אותי לפני שעליתי למעלה וקראה לי להתיישב איתה בסלון.
"הולי אני רוצה לדבר איתך על הארי." היא אמרה.
"אימא את לא מבינה שאני שונאת אותו? את לא יכולה להניח לי?" רטנתי.
"הוא סיפר לי שאת התגרית בו והזכרת את אימא שלו." היא שילבה את אצבעותיה על הברך שלה לאחר ששמה רגל על רגל.
"אז? מה את רוצה שאני אעשה עכשיו? אבכה?" התעצבנתי.
"הולי תפסיקי." היא אמרה, "אל תזכירי יותר את אימא שלו. זה נושא רגיש אצלו."
"כן שמתי לב." מלמלתי ברוגז.
"הולי! הגישה שלך מתחילה להימאס עליי!" אימא שלי הרימה את קולה, פערתי את עיניי ונבהלתי. "את הולכת לבוא כל סוף שבוע בגלל העונש שלך ואת תראי את הארי ואם אתם לא תסתדרו אני אקח לך דברים עד שתחליטי שתסתדרו!"
"למה את רוצה שנסתדר?!" צעקתי ונעמדתי.
"כי זה חשוב לי!" היא הרימה את קולה ונעמדה גם היא.
"זה שאת יוצאת איתו לא אומר שאני צריכה להסתדר איתו!" אפילו לא שמתי לב מה אמרתי עד שאימא שלי קפאה וככה גם אני. היא טלטלה את ראשה והתחילה לצחוק, כיווצתי את גבותיי בכעס. לא הבנתי למה היא צוחקת.
"אני והארי לא יוצאים הולי." היא אמרה, "אני מבוגרת ממנו בעשרים וארבע שנים... למה בכלל חשבת ככה?"
"כי ככה זה נראה!" צעקתי, מעט מובכת. "את מנסה שנסתדר. את אומרת לי שהוא בחור טוב, וכל החרא. מה עוד צריך?"
"אני והארי לא יוצאים הולי. עכשיו לכי לישון. ואם עוד פעם אחת תעשי לי את התרגיל הזה עם הטלפון אני אוסיף לעונש שלך." היא אמרה.
"מה הקטע שלך שאת עוקבת אחריי?" התעצבנתי. "תפסיקי עם זה!"
"אני מאתרת אותך רק אם אני דואגת. אני לא עושה את זה תמיד." היא ניסתה להגן על עצמה אבל אני הנדתי בראשי בכעס.
"תפסיקי עם זה!" צרחתי. "אני נשבעת לך שאם לא תפסיקי עם זה אני אברח מהבית!" ובאמת התכוונתי לזה. עד כמה שזה נשמע טיפשי התכוונתי לזה. אני אברח מהבית אם היא תאתר אותי שוב אני לא מוכנה שהיא תחדור לי ככה לפרטיות.
היא פערה את עיניה. "בסדר." אמרה, "עכשיו לכי לישון."
"לא מאוח-"
"אמרתי לך משהו נכון? תתקלחי ולכי לישון."
---
אני יושבת במחששה לבד, דרשתי מאימא שלי לקחת אותי מוקדם יותר היום בגלל שאני לא רציתי להיות בבית. אני מחכה לשאר שיבואו, בדרך כלל לואי מגיע ראשון או לפעמים נייל. לקחתי שאיפה נוספת מהסיגריה ולאחר מכן נשפתי את העשן החוצה מהריאות שלי. אין משהו מרגיע יותר מסגריית בוקר.
YOU ARE READING
Roller Coaster// H.S
Fanfiction"החיים הם כמו רכבת הרים, יש עליות ויש ירידות. אבל זאת החלטה שלכם אם לצעוק או ליהנות מהנסיעה."