ארבעה ימים אחר כך, יום שישי.
משהו קרה. זה קרה לפני ארבעה ימים אבל מרגיש כמו נצח. אולי המחשבות שלי דרמטיות אבל לא ממש אכפת לי מאחר ואני היחידה שתשמע אותם, שתחשוב אותם. לפני ארבעה ימים פישלתי בגדול, פישלתי בכך שסיפרתי לנייל.
האמת, זה לא היה בדיוק לפני ארבעה ימים. זה קרה עוד לפני אבל את הכל קיבלתי בתור סטירה מצלצלת וחזקה ביום שני.
כמובן שעם העזיבה של נייל ממני הצטרפו אליו השלושה האחרים. חשבתי שאולי לואי או ג'ייס יישארו אבל אף אחד מהם לא נשאר. אני יודעת שאולי התבכיינתי על כך שאני יותר מידי לבד או אהיה לבד. זה בגלל שפחדתי להיות לבד, אבל עכשיו אי אפשר להגיד שאני סתם אומרת, עכשיו זה באמת קורה.
במשך ארבעת הימים האלה הייתי לבד, אכלתי לבד, ישבתי לבד, עישנתי לבד. זה לא כיף, אני לא רגילה לזה בכלל. אני תמיד רגילה שיש עוד אנשים מסביבי אבל אין.
יצא להארי להתקשר אליי כמה פעמים במשך שלושת הימים האלה אבל סיננתי אותו. הוא לא בא לקחת אותי מהבית ספר, אימא שלי באה במשך הימים האחרונים. התעצבנתי עליו, הכל באשמתו.
באשמתו צ'אד לא רוצה לדבר איתי, בגלל האגרוף. באשמתו התנשקנו וזה גרם לכך שבגדתי בנייל לא רק עם בחור אחד. הכל בגללו.
בהתחלה לא רציתי להאשים אותו אבל ככל שחשבתי על זה יותר הגעתי למצב הזה שאני מאשימה אותו. הוא עשה הכל, הוא גרם לי לריבים עם נייל עוד מהתחלה. הוא גרם לי ולנייל להיפרד בפעם הראשונה. אני שונאת אותו על זה.
ואני שונאת אותו גם על כך שאני בכל זאת פאקינג רוצה אותו. אני מאשימה אותו אבל אני רוצה אותו לידיי. הוא ניסה להתקשר אליי גם מהטלפון של זאין, עניתי לזאין... אבל כשהבנתי ישר שזה הארי אז ניתקתי.
קיבלתי מהארי הרבה מאוד הודעות עם אותה שאלה כמעט. 'הולי עשיתי משהו לא בסדר? בבקשה תעני לי.'
אני מוציאה את הטלפון שלי רק כדי לראות שכל ההודעות שלי הם מהארי ומכמה קבוצות בוואטסאפ שנשארו לי. נייל וצ'אד הסירו אותי מהרבה קבוצות. זה גרם לי לכעוס, אני לא אשקר, למרות שזה כל כך טיפשי כי זו רק קבוצה בוואטסאפ.
אני יושבת כנגד גזע עץ הזית הגדול, אותו גזע מסתיר אותי. אני עם אוזניה אחת, שומעת שירים באוזן אחת בעוד שבשנייה אני שומעת מה קורה בסביבה שלי. למרות שהיא שקטה. ההפסקה היא של עשרים דקות והיא מסתיימת רק בעוד עשר דקות.
זאת אומרת, ביליתי את העשר דקות האלה לגמרי לבד, כמו שהיה במשך ארבעת הימים האלה. אני חושבת שאני מתייחסת לזה בצורה יותר מידיי דרמטית שלא לצורך.
אני לא מתכוונת ללכת לעבודה מחר, לא מחר ולא ביום ראשון. אני צריכה להירגע, אני רוצה להיות בחדר שלי ולצפות בסרטים, לצאת מהעולם הזה ולהתרכז במשהו אחר. כן, וזה גם בגלל הארי. אני עוצמת את עיניי ונושמת עמוק.
YOU ARE READING
Roller Coaster// H.S
Fanfiction"החיים הם כמו רכבת הרים, יש עליות ויש ירידות. אבל זאת החלטה שלכם אם לצעוק או ליהנות מהנסיעה."
