"איך את מדברת?!" אימא שלי הרימה את קולה וטרקה את הדלת מאחוריה. הרמתי את ראשי וסובבתי את פלג גופי העליון לכיוונה כשזרוע אחת שלי על המשענת של הכיסא בעוד שהשנייה מחזיקה בצד הכיסא.
"אני לא חינכתי אותך לדבר ככה!" היא המשיכה לנזוף.
"אני אמרתי לך ג'וליה." הארי אמר בטון העמוק, במבטא הבריטי והקול המחוספס המעצבן שלו. בחדות הסתכלתי עליו.
"תפסיק לקרוא לה ג'וליה!" צעקתי ונעמדתי. "היא הבוסית שלך!"
"הולי." אימי קראה לי. מבטו של הארי היה אדיש נראה שבכלל לא היה לו אכפת. זה הרגיז אותי. "לא! אל תגידי לי הולי!" צעקתי והמשכתי להסתכל על הארי בכעס, הוא כיווץ את גבותיו בכעס.
"היא הבוסית שלך ואתה תקרא לה בשם הרשמי שלה, ברור?!"
"בטח." הוא אמר. מאלץ חיוך. נהמתי בכעס וגלגלתי את עיניי, מסתובבת לאימא שלי. "אוקי אז שמעת אותי מתכוונת לקלל או מה שזה לא יהיה. מה את רוצה לעשות? להעניש אותי? להוסיף לי עוד חודש לבוא לכאן? מה?" הרמתי את קולי. היא לא ענתה והידקה את הלסת שלה בכעס.
"הם מחכים לי בחדר, ננהל את השיחה הזו אחר כך." היא אמרה אבל אני טלטלתי את ראשי וצחקתי ללא הומור, מתקדמת ופותחת את הדלת. "לאן את הולכת?!" היא קראה.
"מסתובבת בבניין!" צעקתי והזמנתי את המעלית. אימא שלי עמדה ליד דלת משרדו של הארי והוא הופיע מאחוריה. אני נכנסתי למעלית כשהגיעה ושלחתי לשניהם מבט מלא בכעס לפני שהמעלית נסגרה ואני לחצתי על איזו קומה.
המעלית נפתחה בקומה השמונה עשר, יצאתי בכעס והפקידה הסתכלה עליי בבלבול. התקדמתי אלייה ואילצתי חיוך. "אני הבת של ג'וליה פיטרסון." הצגתי את עצמי והושטתי את ידי. היא פערה את עיניה, נראתה מופתעת אבל אז חייכה חיוך רחב שלא יכולתי יותר לאלץ את שלי וחייכתי בגללה.
"נעים להכיר אותך. אני אנני." היא אמרה בהתרגשות. "את מחפשת את אימא שלך?" היא שאלה. הנדתי בראשי.
"לא. פשוט אחד העובדים עיצבן אותי אז הייתי חייבת להירגע ויצא שלחצתי על הקומה הזו." הסברתי והיא הנהנה בהבנה. "את רוצה לשבת איתי?" היא שאלה. הנהנתי וחייכתי.
"בואי מותק." היא אמרה וטפחה על הכיסא שהיה לידה. עקפתי את הדלפק ונכנסתי פנימה. מתיישבת לידה. היא נראת בסביבות גיל השלושים וחמש בערך. שיערה שחור והיא נראת טוב יחסית לגילה, למרות שהגיל שלה עדיין צעיר אני חושבת. צבע עיניה כחולות בוהקות, כאלה שאפשר להסתכל עליהן שעות.
כשלא היה לה מה לעשות דיברנו וסיפרתי לה על עצמי. היא סיפרה לי גם על עצמה, על הבעל, המשפחה, העבודה... היא בהחלט מרוצה מהעבודה שלה ולא הרבה אנשים כאלה. היא נראת טיפוס חייכני ושמח. אני אוהבת אנשים כאלה.
YOU ARE READING
Roller Coaster// H.S
Fanfiction"החיים הם כמו רכבת הרים, יש עליות ויש ירידות. אבל זאת החלטה שלכם אם לצעוק או ליהנות מהנסיעה."