Roller Coaster// H.S

5.5

חמישה ימים אחר כך, יום שישי, שעה: 15:54

חמישה ימים עברו. ישנתי אצל נייל מיום ראשון עד יום שלישי. אמרתי לאימא שלי –שאיתה אני בקושי מדברת עכשיו- שלא היא או הארי יבואו לקחת אותי מבית הספר.

אשלי הייתה שם בשבילי במשך כל הימים. אשלי ונייל.

עם נייל אני בקושי מדברת בבית ספר אבל זה בסדר. לא ציפיתי שנחזור להיות כמו שהיינו תמיד. הוא התנהג כמו חבר לשם שינוי ועזר לי ואני מעריכה אותו על זה. שתי החבורות לא יודעות שישנתי אצלו השבוע והם לא יודעים שאנחנו בסדר עכשיו.

נייל כל הזמן מרחיק אותם ממני כשהוא רואה שהם מתכוונים להתקרב.

הארי לא הפסיק לשלוח לי הודעות בשלושת הימים האחרונים. היום הוא לא שלח כלום אבל אני יודעת שבקרוב הוא ישלח שוב.

קראתי את כל ההודעות שלו. הוא סיפר לי שהוא לא הלך לעבודה מאותו יום בגללי. שהוא לא מצליח להיות מרוכז ושקשה לו.

קראתי את ההודעות האלה עם דמעות בעיניים. כי רציתי אותו לידי ולא רציתי שיהיה לו רע בגללי. אני יודעת שזה טיפשי שאני מרגישה ככה הרי אני יכולה לסדר הכל, אם אני רק אגיד לו לבוא הוא יבוא.

אבל אני לא אגיד לו לבוא. אני כועסת. אני כועסת עליו ששיקר לי ולא סיפר לי אפילו אחרי שהתקרבנו יותר אחד לשנייה.

"תדברי איתי. הולי. תדברי איתי." הוא התחנן וניסה לגעת בי אבל אני התרחקתי ממנו. "אני כן רציתי לספר לך אבל תמיד התחרטתי כי לא ידעתי איך תגיבי והכל הלך כל כך טוב בייננו שלא רציתי להרוס כלום."

למה הוא התכוון שהוא לא רצה להרוס כלום? הוא היה צריך להגיד לי את האמת מהתחלה. הוא הרס את הכל עכשיו. זה עושה את זה יותר טוב?

הגעתי הביתה לפני שעה וחצי, הספקתי להתקלח ולסדר את החדר שלי. עכשיו אני מתכרבלת בשמיכות המחממות שלי ורואה טלוויזיה. יותר נכון בוהה בטלוויזיה, אני לא מצליחה לחשוב על שום דבר אחר חוץ ממה שקורה.

אני בקושי מדברת עם אימא שלי שנראית יותר ויותר חלשה מיום ליום. היא נראית מיואשת ומסכנה, ממש חסרת אונים. היא רוצה לדבר איתי. היא רוצה את הבת שלה. היא רוצה שאני אסלח לה.

אני לא יודעת מה לעשות. אני לא מסוגלת לעשות שום דבר. אני לא מסוגלת לדבר איתם. לא עם אימא שלי ולא עם האר-

"מה לעזאזל?!" התיישבתי במהירות ופערתי את עיניי. "מה אתה עושה כאן?!" נעמדתי במהירות.

"את צריכה לדבר איתי. אנחנו צריכים לדבר." הוא נשמע נורא.

קמתי מהמיטה, פעורת עיניים. "א-איך נכנסת לכאן?!"

"לקחתי מפתח מאימא שלך." הארי אמר ומשך באפו. הוא התקדם כמה צעדים אבל עצרתי אותו כששלחתי לו מבט מזהיר. כאב לי לראות אותו ככה אבל פשוט לא שמתי לב מה אני עושה.