הפרק מוקדש לאישתי הקרצייה אבל החמודה - always_smile1
שלושה ימים אחר כך, יום חמישי.
במשך שלושת הימים האלה לא שמעתי מהארי. הוא לא בא לקחת אותי אפילו פעם אחת והיו פעמים שהייתי צריכה ללכת ברגל בגלל שגם אימא שלי לא יכלה לבוא לאסוף אותי. וההליכה לבית שלי היא ארוכה ומעצבנת.
אני מניחה שהוא לא רוצה לראות אותי יותר וזה מעציב אותי ומכעיס אותי כאחד. אני יודעת שפישלתי אבל לא חשבתי שעד כדי כך.
אני בדיוק יוצאת מהשיעור לפני האחרון להפסקה של העשר דקות. אני בדרכי אל המחששה שתמיד הייתי הולכת אליה. נייל והשאר מחכים לי שם. הייתי עם צ'אד והשאר בבוקר.
אני צריכה לספר לנייל על הנשיקה שהייתה לי עם זאין ביום שחזרנו להיות ביחד ועל הנשיקה שהייתה לי עם הארי ביום שבת. אני כבר רואה איך הוא הולך לכעוס עליי ולכן אני כבר מכינה את עצמי.
המריבה בין שתי החבורות נרגעה טיפה ועכשיו יש קצת שקט. הגעתי אל המחששה וזייפתי חיוך לכולם שחייכו חזרה ועישנו. נייל פתח את זרועותיו לרווחה ואני גיחכתי והתקדמתי אליו, מתיישבת על ברכיו ולוקחת את הסיגריה משפתיו, שואפת שאיפה ארוכה.
"אני רוצה כבר הביתה!" לולה קראה בתסכול, היא יושבת על ברכיו של לואי. ג'ייס יושב באמצע, בייננו. מפריד בין הזוגות.
"נשאר רק עוד שיעור אחד." ג'ייס אמר ונשען לאחור, מעשן את הסיגריה שלו.
"אז שיעבור כבר." היא רטנה.
השפלתי את עיניי, מעשנת וחושבת. אני לא מפסיקה לחשוב על הארי.
"היי הולי, הכל בסדר? את לא נראית שמחה כבר כמה ימים." לואי שאל ורכן קדימה כדי לראות אותי יותר טוב. הרמתי את עיניי והסתכלתי עליו, אחר כך על השאר ואני קולטת שהעיניים שלהם עליי.
"א-אני בסדר." גמגמתי. "באמת."
"את אומרת שאת בסדר אבל זה לא נראה ככה." ג'ייס הודה ולולה ולואי הנהנו בהסכמה.
"סתם... באמת שזה כלום." גיחכתי.
"זה בגלל מה שהיה בעבודה?" לואי שאל ואני הנהנתי.
"מה היה בעבודה?" נייל שאל.
"עשיתי ואמרתי דברים שאני לא צריכה." נאנחתי וקמתי מנייל, עומדת מולם. הם לא ידעו מה להגיד לי ולכן הייתה שתיקה ארוכה עד שלולה החליטה לשבור אותה.
"את באה איתנו בסוף שבוע?" לולה שאלה ואני אפילו מבלי לחשוב הנדתי בראשי. הם לא שאלו למה, הם בטח חושבים שזה בגלל העבודה אבל זה לא. זה בגלל שלא בא לי לחגוג. בא לי להיות בבית.
----
יום הלימודים הסתיים ואני בדרכי הביתה, ברגל. אימא שלי לא הייתה יכולה לבוא לאסוף אותי והארי כמובן שלא יבוא לקחת אותי. אני מתכוונת לעצור לקנות לי לאכול ואז להמשיך הביתה. אני תמיד לוקחת כסף עליי ככה שזה לא בעיה.
YOU ARE READING
Roller Coaster// H.S
Fanfiction"החיים הם כמו רכבת הרים, יש עליות ויש ירידות. אבל זאת החלטה שלכם אם לצעוק או ליהנות מהנסיעה."