הבן של השטן

פרק 4

נטע לי-

אני מסתכלת על הכוכבים מהחלון בחדר שלי. יש לי כורסה שמשקיפה מול החלון. אני אוהבת את הכורסה הזאת. כורסת העצלנות . אני יושבת בה עם תה ירוק וקוראת את הספרים האהובים עלי. ואז כשאני מפסיקה קצת אני מסתכלת על הכוכבים וסופרת אותם. טיפשי לא? אבל אני אוהבת לעשות את זה.
אני זוכרת את הימים שהיה לי מאוד קשה ללמוד בגלל שיש לי דיסלקציה. בנוסף לחירשות שלי.היה לי קשה להשתלב. אבל הייתי נחושה. הייתי נחושה להצליח. לא ויתרתי לעצמי אף פעם. אני אוהבת לקרוא ספרים מאז שאני ילדה. לקרוא ספרים ולשמוע שירים באותו זמן. אני שומעת הרבה סוגי שירים. אבל אני גם אוהבת ספרדית. אחותי בת ה7 גם אוהבת שירים בספרדית ותמיד היא באה אלי לחדר ורוקדת איתי, האמת נראה לי היא בין היחידות שאני מוכנה לרקוד איתה בפומבי.

אני ממשיכה להסתכל בשמיים. יש בי משהו שאני מאוד אוהבת.
יש לי קול אינטואטיבי שבדרך כלל כשהוא עולה, הוא מאוד נכון.
הבחור הזה, הריח לי מסריח. אני לא מבינה מאיפה הוא בא. איך הוא יודע איפה אני גרה. הרגשתי משהו מאוד מסתורי. אני לא רגילה לתפניות בעלילה כאלו. החיים שלי מאוד שקטים. מאוד נורמטיבים. מאוד...משעממים. טוב לא משעממים..זה באמת תלוי למי אתה אומר משעמם, אם אני אסתכל על עצמי אני מאוד נהנת מהחיים שלי. אבל  את הזבל אנוש שהייתה היום בשירותים של הבית ספר היא למשל תשנא את החיים שלי. אבל אני אוהבת אותם. וזה מספיק. עולה לי בראש השם של תאי.
״זה הכל בגללך,״ אני ממלמלת לעצמי. מאז שהבאד בוי הזה נכנס לחיים שלי יש לי רק בלאגן. אני אמרתי כמה פעמים שאני מחבבת אותו נורא. הוא מצחיק אותי. אני אוהבת לצחוק והוא באמת מצחיק אותי. אבל יש לי רק בעיות בגללו. ממש לא בא לי להפוך מאנונימית ללא אנונימית. השקט עושה לי מאוד טוב ואני לא מתכוונת להרוס את זה. בטח לא עם עלילות תאי.
אבל שוב...אני מעבירה את האצבע שלי על שפתיי בספק..הבחור הזה. הוא לא יוצא לי מהראש. החליפת אופנוע שלו. אני הרגשתי בסרט פשע. אני חשבתי שהוא חוטף אותי, יהרוג אותי, יצלה אותי, יאנוס אותי, ימכור אותי, אלוהים כמה הזיות. כמה דרמה. אני ראיתי סרט כזה עם בני דודים שלי. זה אף פעם לא נגמר טוב. אבל הוא הציל אותי. אולי הוא היה שם במקרה וראה מה שקרה עם הפסיכים שהוציאו נשקים והציל אותי?
״אבל רגע רגע..תעצרי..הוא ידע איפה את גרה!!״אני כמעט וצורחת לעצמי בקול, אלוהים אני משתגעת אני מתחילה לדבר לעצמי. הוא יודע איפה אני גרה, ואם הוא יבוא לחפש אותי? איך הוא בכלל מכיר אותי?
מהפחד מגודל המחשבה אני טורקת את החלון וסוגרת את הוילון. מספיק לכוכבים. עכשיו אני במשימת חיי. לעבור את הלילה בשלום. שהפסיכי הזה לא ירדוף אותי. אולי הוא יעלה מהחלון ישבור אותה וירביץ לי?אלוהים..נטע לי, תרגעי. מזל שראיתי כמה סרטים בחיי. אני לא יכולה לשמור את זה בבטן.אני צריכה לדבר עם מישהו על זה. מישהו שהוא לא דרמטי.
אייתן? לא פאקינג לא. אייתן יותר דרמה קווין מבחורה. בחיי לא ידעתי שגיי יכול להיות יותר היסטרי מאיתנו המין הנשי. לפעמים אני מרגישה שהוא במחזור יותר ממני .אלה? לא..אלה..אלה?בעצם אלה יכולה להיות אחלה היא מצחיקה.. אבל שניה היא תגיד לי להתקשר למשטרה! אני לא רוצה להתקשר למשטרה. אין לי כוח להסתבך בזה. וזה ממש לא הרצון שלי.
וגיסקה??? גיסקה תכעס עלי שאני עולה עם זרים ותצלה אותי על האש!
אבל איך אסביר שאני לא עליתי עם זרים, הוא חטף אותי! חטף אותי!פשוט לקח אותי והושיב על האופנוע כיאלו אני איזה..זה מצחיק..פשוט עוף?מבלי לומר מילה הוא עשה את זה. אדון שתקן.
אני שונאת לחשוב כל כך הרבה. החיים שלי כל כך פשוטים שאין לי על מה לחשוב. ועכשיו יש לי. ואני לא מפסיקה. אני מרגישה כמו הר געש.
משהו מתהפך אצלי בבטן. אני מרגישה את זה. כמו מעורבלת. אולי משהו הולך לקרות?בעצם לא.. מה כבר יכול לקרות? תשכחי מזה.
אני לא רוצה ללכת לבית ספר. אני אומרת שאני חולה. אני צריכה להעביר את הפחד הזה לצאת מהבית. אני די מפוחדת. ואני צריכה להקל על עצמי. אני פשוט אגיד שאני לא מרגישה טוב ולא אלך. זהו. אני גם צריכה לחשוב מה אני עושה עם המכשירי שמיעה שלי. אני חייבת לבדוק כמה כסף נשאר לי בחשבון בנק. ולקנות אולי מכשירי שמיעה לבד?זה יקר.אני לא בטוחה שיש לי מספיק כסף בשביל זה. אני יודעת שההורים שלי יקנו לי ברגע שאספר להם. לא יודעת למה לא יושב לי בלב לספר להם. אני צריכה עוד קצת זמן.