הבן של השטן

פרק 11

נטע לי-

היא מסתכלת עלי. מביטה ומחכה שאלך אליו. אני קופאת. לא מצליחה לזוז.מאני לא מצליחה להרים את הגוף שלי מהכיסא. אני מרגישה שיש לי פריז בגוף. כמו קור שמשתלט על כל חלקי גופי.
האינטואיציה שלי אומרת משהו שלראשונה לא בא לי להאמין לה.
וזה הוא.

״נטע לי!״ היא מוחאת כף כדי שאתעורר ואני מיד מתאוששת ומביטה בה בריכוז.
״הוא בטוח אמר את השם שלי?״ אני מנסה להבין, אולי אני הוזה, אולי היא התבלבלה. אני שוב צובטת את עצמי ביד,״איי,״אני אומרת לעצמי מהכאב של הצביטה והיא מסתכלת עליי באופן מוזר. מבינה... מבינה שזה אמיתי ולא אני לא בסיוט מתמשך מתוך שינה.
״למה צבטת את עצמך הרגע?״ היא שואלת בהלם כאילו אני פסיכית ומוזרה ואז חוזרת לשאלה שלי,״ וכן בטח שבטוח מה אני מדמיינת הוא אמר נטע לי.״ היא חוזרת על השם שלי בהדגשה ואני מרגישה את הלב שלי יוצא מהמקום.

״תגידי לו שאני לא כאן.״ אני מנסה להתחמק והיא מסתכלת עלי בחוסר הבנה להתנגדות שלי.
״איך אני אגיד לו שאת לא כאן אם כבר אמרתי לו שאת כאן ואני הולכת לקרוא לך?״ היא מסתכלת עלי באופן שמעיד על כך שהיא חושבת שהתחרפנתי. טוב זה באמת הגיוני, היא כבר אמרה לו ואני מעדיפה שלא תסתבך עם בן של רוצח בגללי. אני מרגישה שפאניקה חודרת לגופי. אבל אני משתדלת כל כך לא לתת לזה מקום.

אני קמה מכיסא , נושמת נשימה אחת ארוכה כדי שיכנס לי אוויר בריאות. ״איך הוא נראה?״ אני חייבת לפני שאני הולכת אליו לאשר לעצמי בטוח בראש את המחשבה שזה הוא.
״חתיך ברמות...״ היא מפנטזת ואני רוטנת ושולחת לה מבט של ׳הי זאת לא הייתה השאלה שלי אם הוא חתיך׳.
״נו..יש לו עגיל באף וקעקועים,גבוהה ושרירי ושיערו שטני שנופל על מצחו,והוא נראה כמו אחד שיש מקטלוג בחיי בחיים לא ראיתי גבר כזה יפה כאן.״היא מוסיפה אחרי שהבינה את המבט שלי ואז הלב שלי, הלב שלי מרגיש כאילו עוד רגע הוא יוצא מתוכי. כאילו הוא הלך לסיבוב בים ולא יחזור.
״בכלל אני לא מבינה מה הוא עושה כאן,בחור כמוהו קורא ספרים?הוא לא נראה אחד שמשקיע את הזמן שלו בקריאה.״ היא הולכת אחרי ומדברת אני בקושי מצליחה להתרכז ולהקשיב לה אבל כשאנחנו מתקרבות אליו היא משתתקת. גם אני משתתקת.
כשאני מבינה שהמחשבה שלי הייתה נכונה, שהאינטואיציה שלי לא טעתה.
זה הוא.
דיאן.

אני הולכת אליו בזהירות. פוגשת את גבו החסון בעודו מעביר דפים בספר כלשהו.יש לו ריח שמריחים אותו ממרחקים. המכנסיים שלו הם של חליפת אופנועים אבל החולצה טישרט שחורה פשוטה. נראה לי הוא אוהב צבע שחור . כי גם במרפאה הלבוש שלו היה שחור.
מוזר אבל גם חולצה הפשוטה הזאת נראת יוקרתית עליו. הוא מתלבש נורא פשוט יחסית לבן של רוצח.
כשהוא מרגיש שאני מאחוריו הוא מסתובב ומניח את הספר על הדלפק. סוקר את עיניי ממושכות. אני מורידה את המבט שלי לרצפה. אני מרגישה מאויימת. בחיי לא הרגשתי ככה אף פעם. משהו בו מאוד גורם לי להרתע, אני תיכננתי בראש שלי איך אני הולכת להתעצבן עליו ולשאול אותו למה הוא לעזעזל עוקב אחריי ושולח אנשים שיעקבו אחריי אבל אז כשהוא מסתכל עליי, משהו בעיניים הבהירות שלו גרמו לי לסגת אחורה.
הוא אפילו יותר מפחיד מהבחור העבריין.