הבן של השטן

פרק 28 חלק ב׳

עובר כמה שעות בזמן שאני יושב בכורסה מול המיטה של נטע לי והיא ישנה.לקח לה זמן להרגע,היא שאלה המון שאלות.על כולם עניתי לה.חלק סיפרתי לה חצאי אמת.למשל היא שאלה על הטיפול בבית חולים,היא אמרה שהיא יודעת שהבית חולים הזה יקר ולא יכול להיות שבית חולים מימן את השיקום.אמרתי לה שהכל בסדר.היא אמרה שהיא מבינה קצת ברפואה ושזה לא יכול להיות.אמרתי לה שהיא יכולה לשאול את הרופא והוא יגיד שזה מטעם הבית חולים.אחרי זה היא שאלה מתי זה יקרה.אמרתי לה שאחרי שהיא תרגיש יותר טוב ישר נטוס לשם.ואז היא שאלה מה זאת אומרת נטוס,אמרתי לה שאני אבוא איתה.היא בהתחלה לא ידעה מה להגיד,שאלה למה.אמרתי לה כי זה מה שאני רואה לנכון.היא שאלה אם כל התקופה של השיקום אני אהיה איתה,אמרתי שכן.היא שאלה ומה עם אבא שלי איך הוא יקבל את זה,אמרתי שאבא שלי יניח לי בתקופה של השיקום שלה כדי שאני אהיה איתה.היא הייתה בהלם,חשבה שאני משקר.אמרתי לה שנחיה ונראה ושאני לא משקר.היא לא דיברה יותר מידי,הייתה מותשת מאוד.נראה לי שהדיבור שלה היה הבכי שלה.וזה היה מוזר לי לראות אותה ככה.אני היחיד שראיתי אותה בוכה.אחרי שההורים שלה חזרו היא סיימה לבכות.היא לא הראתה חולשה לרגע.חייכה אליהם.אמרה שהיא תהיה בסדר.שהיא מאמינה בזה.ההורים שלה לא ניסו לדבר איתי שוב.אחותה וג׳סיקה גם.
הגיע כבר הערב וההורים שלה אמרו שהם ילכו להחזיר את אחותה הקטנה ויחזרו וג׳סיקה ואחותה תשאר איתה בבית.אמרתי להם שהם לא ידאגו שאני אשאר איתה כל הלילה והם אמרו שהם מעדיפים להשאר הם רק שאז נטע לי ביקשה שאני אשאר איתה.
הייתי בהלם שהיא מבקשת את זה וגם הם היו ככה,נראה שהם רצו לשאול אותה למה אני ולא הם אבל הבינו שהיא במצב רגיש ולא שאלו יותר מידי רק אמרו שיחזרו לראות אותה לפני.

בעודי מסתכל עליה אני מקבל עוד הודעה,תמונה של אינגלה.אני מסנן ומכניס את הטלפון לכיס ואז השומר מתקתק,אני מבין שזה הוא כי אם זה היה המשפחה או החברים שלה הם היו פשוט נכנסים.
״אדון דיאן,בחור בשם תאי מחכה בחוץ.״ הוא מודיע ואני עוצם את עיני.תאי?מה הוא עושה פה?
״תכניס אותו.״ אני מרשה והוא מהנהן בראשו ,פותח את הדלת ותאי נכנס.הביא לה פרחים.אני מתאפק.מתאפק לא לשבור לו את הפרצוף.אבל אני יודע שהם חברים,והוא יכול לראות אותה.רק הבעיה שהכוונות שלו כלפיה אחרות.והוא צריך לשכוח מהכוונות האלו.

הוא מסתכל עליה ישנה ,נראה שהוא בהלם לראות אותה ככה.לא מעכל ואז הוא שולח אלי מבט.״איך היא?״ הוא שואל ואני מכחכח בגרוני ״בסדר ,נרדמה לא מזמן.״
״מה אמרו הרופאים?״ הוא שואל ואני בולע את רוקי,״היא תצטרך שיקום.היד והרגל הימינית שלה לא בטוב.״אני מסביר והוא פוער את עיניו.״מה?״ הוא המון ואני מהנהן בראשי.
״אני לא מאמין,זה לא יכול להיות.״ הוא משפשף את ראשו בעצבנות ואז שומר על שקט כדי לא להעיר אותה.
אני קם ומתכוון לצאת החוצה ,מסמן לו לבוא אחרי.אנחנו יוצאים ביחד לחצר הקדימית של הבית חולים.מתיישבים על איזה ספספל,אני מדליק סיגריה והוא גם.
״אתה יודע מי עשה את זה?״ הוא שואל בסקרנות ואני מהנהן בראש.״כן..״ אני אומר בצרידות בעודי שואף מהסיגריה.
״תפסתם אותם?״ הוא שואל ואני מניד בראשי.
״עדיין לא.״ אני מסביר והוא מכחכח בגרונו ואז יורק לרצפה אחרי שהוא שאף עוד מהסיגריה שלו.
״הם אנשים שקשה למצוא אותם.אנחנו נתפוס אותם.״אני מסביר והוא מהנהן בראשו בהבנה.
״למה הם ירו דווקא בה?״ הוא ממשיך לשאול ואני בולע את רוקי ומתרווח בספסל.
״כי היא חשובה לי ,תאי.״ אני אומר בנוקשות,מקווה שהוא יבין את הרמז שלי.
״ממתי בחורות חשובות לך דיאן? אל תשחק בחיים שלה.היא מיוחדת ואתה רואה את זה.אדם כמוך יכול לפרק אותה.״