נטע לי-
אני מביטה בו, עיניי מצטמצמות בחוזקה ואני לרגע מנסה לעכל את מה שהוא אמר לי אבל לרגע אחר אני מבינה הכל או לא מבינה? מה הוא אומר כאן בעצם? מה הוא רוצה? הוא השתגע על כל הראש שלו?
״תגיד לי אתה התחרפנת ?״ קולי לראשונה בתוך אוזניי נשמע מלא בזעם. התאי הזה... התאי הזה..הוא מוציא ממני דברים שאני לא ידעתי שקיימים בי.
אני משחררת את ידי מידו במהירות ומעסה את היד שלי בעדינות, דמעות עולות בעיניי אבל אני לא נותנת להם לזלוג. אני לא אתן לו לראות אותי ככה. אני בדרך כלל לא מביעה חולשה אז גם הפעם לא אביע את זה. אני רואה איך מבעד למשקפיים הכל נהפך למטושטש כי העיניים שלי מתמלאות בדמעות אבל אז אני לא עומדת בזה ומנגבת אותם. פתאום אני רואה מבט שונה בעיניו של תאי, הן נהיו רכות יותר לנוכח הדמעות שלי , אני רואה צער בעיניו על ההתנהגות שלו כלפיי.
״אני ...-״ הוא בא לדבר אבל אני עוצרת אותו.״ פשוט אל.״ אני קובעת, מסובבת את גבי והולכת משם בשיא המהירות שאני יכולה.
ההלם, הכעס, העלבון , החוסר אונים שעמדתי מולו ולא הצלחתי להוציא מילה מהפה מול גבר חזק ואמיץ שלא מפחד מאף אחד זה הדבר הכי מוזר וקשה שהרגשתי לאחרונה. הרגשתי חוסר נוחות. הרגשתי מאויימת כל כך אבל מנגד גם לא מאויימת כי בפועל ידעתי...ידעתי שהוא לא יפגע בי. אבל עצם ההתנהגות שלו..לא צריך מעבר לזה בשביל לפגוע בי. ההתנהגות הזאת כבר פגעה בי.
״אפרסק,תעצרי שניה..-״ אני שומעת את קולו החד מבעד לכתפיי בעודי רצה במהירות, הוא ממשיך לקרוא בשמי בין ההמולה של התלמידים בבית ספר, קולו מתנשף ובקושי נושם אבל אני ממשיכה לרוץ , אני מרגישה שדמעות מתחילות לזלוג מעיניי אבל אני מתאפקת ולא נותנת להם לזלוג. אני לא אראה חולשה. לעולם.
אני רצה לשירותים של הבנות בעודי עדיין שומעת אותו רודף אחריי. הוא לא בוחל באמצעים ונכנס לשירותי הבנות אחרי, אני שומעת תוך כדי את ההלם והכעס של הבנות בשירותים אבל מנגד... כולן מתות על תאי בבית ספר הזה. זה נדמה לי שלהן לא הגיוני שהוא רודף אחרי מישהי כמוני.
״אפרסק, בבקשה תפתחי את הדלת תתני לי להסביר לך רגע..״ הוא מתחנף ודופק את ידו בדלת.
״תצאו מפה..״ הוא גוער בבנות האחרות שנמצאות בשירותים ואני מרגישה איך הו יוצאות מכאן והוא סוגר את הדלת הראשית של השירותים.
״אני לא אלך מכאן עד שלא תצאי ותתני לי להסביר.״
אני מנסה להסדיר את הנשימה שלי. לנשום עמוק. אני מניחה את ידי על הלב שלי. נושמת נשימות עמוקות ארוכות ומרגיעות אוספת כוחות, מנגבת את הדמעות שלי פותחת את הדלת ויוצאת מהשירותים תוך כדי שאני מתעלמת מהנוכחות שלו. אני מתקרבת לכיור אבל לא מרימה את המבט שלי למראה כי אני יודעת שאפגוש אותו מסתכל עלי. הוא נעמד מצד כתפיי כשידו האחת תופסת בקצה של הכיור והשניה במותן שלו.
אני שומעת אפילו עם המכשירי שמיעה האלו את הנשימות הכבדות שלו,קל כל כך להרגיש את העצבים הכבדים והמופרזים שלו.
״אני מצטער.״
הוא מבקש סליחה נואשת .ואני חושבת לעצמי.וחושבת לעצמי.וחושבת לעצמי.עד שאני מבינה.
״אני רוצה שתתרחק ממני.״
אני מרימה את עיניי ומסתכלת בעיניו ישירות.קולי החלטי רגוע וברור.ושום דבר לא יוציא אותי מזה.
הוא מרים גבה אחת ומסתכל עלי בחוסר הבנה.כיאלו הוא רוצה להגיד משהו שבוודאות יתקוף אותי אבל מתאפק ואז אומר,״מה?״
״אני רוצה שתתרחק ממני.״
אני מדגישה כל מילה במילה באיטיות רבה אבל עם כוונה מלאה ואמיתית.אני בטוחה בזה שאני רוצה שהבחור הזה יתרחק ממני.הוא פרוע,מופרע,באד בוי,הוא עושה מה שבא לו ואיך שבא לו למי שבא לו,הכל בא לו בקלות במילה אחת שהוא אומר.אבל זה רחוק שנות אור ממני.אני לידו מרגישה משהו מוזר.אני לא יודעת לשים את האצבע על זה אבל זאת באמת הרגשה מוזרה שלא הרגשתי לפני.
״מאז שיצא לנו להתחבר..משהו לא טוב קורה.אני מרגישה לא בנחת.אני מרגישה שקורים לי דברים מוזרים.אני לא חושבת שהחיבור שלי ושלך נכון.או טוב.או כל דבר אחר.אתה לא מתאים לי ואני לא מתאימה לך.בקטע של החיבור החברי בנינו.אתה תקפת אותי מבלי לנסות לדבר איתי.אני אפילו לא יודעת מי זה דיאן ומה אתה רוצה ממני.אבל אתה בחרת לתקוף אותי מבלי לנהל שיחה נורמלית ולשאול.זה היה יכול להיות קל ופחות כוחני ואימפולסיבי וחם מזג כמו שאתה אם היית פשוט שואל והייתי עונה לך שאני לא יודעת מי הוא בכלל.אבל בחרת לתקוף אותי.זה רק מראה כבר שהחברות ביני לבינך לא נכונה.אנחנו לא שתי האנשים הנכונים להתחבר.אני מקווה שאתה מבין אותי.״
כל מה שעלה לי לראש לומר פשוט אמרתי בלי לחשוב פעמיים.ואני כל כך שמחה שאמרתי את זה.לתאי יש לב רחב.ואני יודעת את זה.אבל ההתנהגות שלו שונה ממני.קשה לי לקבל את זה.
הוא נראה לרגע המום.לא מבין מה אני אומרת.עוד מעכל את מה ששמע באוזניו.
״אני לא יכול להתרחק.״
קולו נואש והוא מניד בראשו לצדדים.
״אני לא יכול..-״ הוא מנסה להתקרב אלי אבל אני לוקחת כמה צעדים אחורה. אני מתחילה לפחד ממנו. מה קורה לו?
כל פעם שהוא מתקרב אלי..אני הולכת כמה צעדים אחורה עד שאני נצמדת לקיר והוא נצמד אלי. מעביר את ידו בשיערי ואז מעביר את ידו בלחי שלי. הדפיקות לב שלי ממש חזקות הרגע ואני מרגישה שאני ממש מתביישת ממנו.
ואז הוא מניח את שתי ידיו על הקיר וחוסם אותי משתי הכיוונים. עיניו מביטות בעיניי. אישוניו מוגדלים ואני מרגישה איך אני מאדימה. מבוכה קלה עולה בקרביי לנוכח הקרבה שלו אלי.
״אני לא יכול ולא רוצה להתרחק ממך אפרסק.
לא בא לי.״
הוא לוחש באוזניי ואז מלקק את שפתיו ושוב מעביר את ידו בשיערי מקרב לאפו ומריח אותו.
״מה את תעשי לי אם אני לא אתרחק ממך?״
הוא שואל בשקט חודר ואני מרגישה איך הנשימות שלי ממש מעלות קצב ופתאום אני משתתקת לגמרי. הוא מלחיץ אותי.
״אם לא בא לי משהו, אני לא אעשה את זה.״
הוא מזהיר.
״אני אספר לך סיפור אפרסק, סיפור ממש יפה, בואי תקשיבי לו אבל בריכוז.״
״היה פעם בחור צעיר, ששם זין על כולם. שלא יודע מה זה רגשות שהוא אפילו לא מודה בהם. הוא פגש ילדה שרחוקה מאוד ממה שהוא מכיר ונמשך אליה. ילדה טובה, טהורה, אמיתית, תמימה, כל מה שהוא לא חשב שהוא ימשך אליו. היא תמיד הייתה בסביבה אבל לא מספיק קרוב כדי שהוא ירגיש אותה.
ילדה שמעולם הוא לא חשב שהיא מתאימה לו. שיש לו את הרצון לשמור עליה שאף אחד לא יתקרב אליה שאף אחד לא יקח לו אותה שאף אחד לא יגע בה. להגן עליה. הרגשה שהיא שלי. ואז הוא מתעצבן. מתעצבן מאוד שהוא לא מצליח לגרום לה להבין..הוא פשוט כועס מאוד כועס שהיא לא מבינה אותו.
שהיא לא מבינה..״
הוא מקרב את שפתיו לשלי ולוחש בעודו מרפרף עם שפתיו מעל שלי.
״שהיא לא מבינה..״ הוא חוזר שוב..אבל לא מנשק אותי. הוא שומר על הגבול אבל לא באמת שומר.
״שהוא מאוהב בה.״
YOU ARE READING
הבן של השטן
Romanceהיא השמש והוא הירח. היא מאירה ביום והוא מאיר בלילה. דיאן סמית הוא הבן של ראש המאפייה הכי גדול. דיאן הוא חכם,חד,מהיר,חזק,מיוחס ועם נוכחות וכריזמה שמלווה בשקט.הרבה שקט.אביו יעיד שהוא שונה ממנו.אביו איידן חם מזג,אבל דיאן קר רוח בשונה ממנו ובטוח בעצמו...
