הדלת נפתחת ,אמא שלי וג׳סיקה נכנסות עם שתי מגשי אוכל.אחד לי ואחד לג׳סיקה.היא עלתה בשביל לעזור לה.אמא שלי מניחה את המגש על השולחן ואז מתקרבת אלי מניחה את ידה על המצח שלי ובודקת אם אין לי חום.״ אין.״ היא ממלמלת לעצמה ואז סורקת את פניי החיוורות.״ אל תלכי יותר בגשם ברגל.פעם הבאה פשוט תתקשרי אלי או לאבא ואנחנו נקח אותך.״ היא מתלוננת ואני מהנהנת בראשי.כן אמא,העניין שהוא שאני מרגישה מצויין.פיזית,אבל נפשית..נפשית אני לא פה.
אני מסתכלת על השעון בטלפון,עשר ועשרה.ג׳סיקה רואה את פניי הנפולות ושולחת לי מבט שואל.אימי מתיישבת מולי,לוקחת את היד שלי ומקרבת לחיקה.
״מתוקה שלי,אני לא יודעת מה קורה לך לאחרונה.את סערורית נורא,לא כאן.את רוצה לשתף אותי?״ היא מדברת אלי ברוך האימהי שלה.אמא שלי מאוד אימהית.מאוד מטפלת.אפשר לראות את זה מאיך שהיא מטפלת בחיות,מאיך שהיא דואגת להם.איך היא דואגת לאבא שלי ,לאחותי הגדולה שכרגע באוניברסיטה ואני רק מחכה לרגע שהיא גם תחזור ותהיה כאן ביחד עם ג׳סיקה ואיתי.ולאחותי הקטנה.אמא שלי מושלמת,והיא ואבא שלי כל כך הרבה שנים ביחד.באמת אוהבים אחד את השניה.תמיד הם יושבים בסלון ומתחבקים.תמיד מדברים אחד לשניה בכבוד.תמיד עוזרים אחד לשניה.כשהייתי קטנה,הייתי צופה בהם איך הם מטפלים בצורה כל כך נעימה,אף פעם הם לא נתנו לי תחושה שאני שונה.תמיד הם חינכו אותנו לערכים ולקבלת השונה.וככל שכל המחשבות הטובות האלו עוברות עלי,עוברות עלי שזכיתי בהורים כאלו אני מחבקת את אמא שלי.וכשאני מרגישה את חום גופה ואת החיבוק החזק שהיא מחזירה לי.הדמעות זולגות מעצמן.
״אהובה שלי..״היא מלטפת את גבי עם ידה ומנשקת את הראש שלי.״מה קורה? תספרי לי.את יודעת שאני פה.״ היא לוחשת לי ואז מרימה את ראשי מכתפה ומביטה בעיניי.יש לה את אותו הצבע עיניים.כמו שלי.חומות דבש.אותם שפתיים עבות בצורת לב.וריסים ארוכות כמו שלי.אני רוצה לספר לה הכל.הכל.אבל אני לא יכולה.איך היא תסתכל עלי?מה אגיד לה? איך היא תטפל בזה?
אני רק הייתי רוצה לשתף אותה כאמא,כמו שאני תמיד משתפת אותה.כמו שכל בחורה משתפת את אמא שלה כשיש לה איזה בחור.אבל זה לא אותו מצב.זה משהו אחר,זה הרבה יותר מורכב ומסוכן.ואם אני אגיד את השם שלו?אמא שלי גרה כאן המון שנים.היא עובדת עם קהל כל כך הרבה זמן.אולי היא מכירה אותם?מה יקרה אם היא תדע? אם אבא שלי יגלה?
״אמא,אני פשוט עמוסה כל כך,הלחץ שזאת השנה האחרונה וההתרגשות שאני אחרי זה אלך לאוניברסיטה ואלמד רפואה וגם אתרחק ממכם פתאום תוקף אותי..״ אני מתחילה להמציא תירוצים,אמא שלי מקשיבה לכל מילה בריכוז.אבל יש לה אינטואיציה אימהית.היא מכירה אותי כל כך טוב.
״קודם כל יש עוד הרבה זמן עד שהשנה תגמר.אין צורך להלחץ ממשהו שעוד לא התחיל.ודבר שני..אולי יש מישהו באופק ואת לא מספרת לי?את יודעת שאני ממש אשמח להקשיב לך..״ היא מחייכת חיוך לבבי ומנסה להוציא עוד קצת פרטים.היא יודעת משהו?
אולי פשוט אספר לה על תאי.ככה עוול אחד ירד ממני.אני אוכל להרגיש קצת יותר רגועה. אני מסתכלת שוב על השעון.תשע ועשרים.ג׳סיקה מתיישבת בצד השני של המיטה ושולחת לי מבט מבין ומנחם.
אני מחליטה שאספר לה רק על תאי.
״כן יש מישהו אמא..״ אני בולעת את רוקי..מסדרת את שיערי מאחורי אוזניי.״מישהו שהכרתי אותו בשיעור כימיה.זאת אומרת תמיד ידעתי מי הוא אבל התחברנו רק אחרי השיעור שחיברו אותנו ביחד.אחרי זה הוא כל הזמן רדף אחרי וניסה להתחבר אלי,בהתחלה לא הבנתי.ואז הוא הזמין אותי למסיבה בבית שלו,הלכתי עם אייתן ואלה.זה היה ביום שהתארגנתי יפה אם את זוכרת,ואז שם..״ אני עוצרת לפני שאני ממשיכה ונושמת עמוק אמא שלי מביטה בי בריכוז רב ומקשיבה,מחכה שאמשיך לספר,״שם הוא ניסה לנשק אותי..ואז נבהלתי וברחתי ממנו ,תוך כדי שאני בורחת ויש שם המון אנשים נפלתי לבריכה ,הוא הוציא אותי משם והמכשירי שמיעה שלי התקלקלו..והטלפון גם..״ אני מחסירה את הפרט שדיאן הוא זה שהוציא אותי מהמים ולא תאי.אני לא מסוגלת להגיד לה שדיאן הוציא אותי מהמים.
היא לא אומרת דבר..רק מסתכלת עלי שאמשיך לדבר.מהבעות פנייה היא מאוד מודאגת מזה.
״ואז הוא ביקש סליחה,סליחה על מה שקרה.חזרנו ישר הביתה .והוא הגיע לכאן בלילה להחזיר את המכשירי שמיעה כי הם נפלו לבריכה.הם נהרסו.ואז הוא אמר שהוא מצטער והוא יקנה לי הכל חדש.סירבתי כמובן.ג׳סיקה הביא לי את הטלפון הישן שלה ומצאתי את המכשירי שמיעה הישנים שלי.אבל הוא כן קנה לי טלפון.לא קיבלתי אותו והוא הביא אותו לאלה כדי שתביא לי.ואמר על המכשירי שנלך ביחד לבחור.ממש הצטער על זה.כמובן שלא קיבלתי שום דבר מזה.
ואז אחרי כמה זמן הוא הודה שהוא התאהב בי ורוצה להיות איתי..אבל..״ אני אומרת בספק ומסתכלת שוב על השעון כבר תשע וחצי.
״אבל מה נטע לי?״ אמא שלי שואלת ברוך ואני מסתכלת על ג׳סיקה שמאשרת עם עינייה שאני עושה את הדבר הנכון.ככה אמא שלי תרגע שתבין שסיפרתי לה את האמת.לפחות חצי אמת.כי אף אחד לא ישער לעולם שמישהו כמו דיאן נכנס לחיים שלי.אבל מישהו מהסביבה הלימודית שלי זה יותר הגיוני.וזה גם מרגיע את ההורים כי תמיד בגיל ההתבגרות לדעתם יש כל מיני חוויות מהסוג הזה.
״אבל הוא לא בשבילי אמא.הוא מאוד אחר.ילד מופרע.יש לו לב טוב.באמת.אבל מאוד לא רציתי להפגע וגם לפגוע בו.וזה למה אני גם ככה ,כי את יודעת כמה קשה לי שמישהו יפגע ממני.״ אני מסבירה בתום לב ואמא שלי מהנהנת בראשה בהבנה.לאמא שלי יש חוכמת חיים מאוד גדולה,לא סתם היא מטפלת באופייה.יש לה רגישות בדיוק כמו שלי.היא רואה דברים מעל סיטואציות ותמיד יש לה עצה טובה לתת.היא גם לעולם לא שופטת או מבקרת.פשוט תומכת.אבל אני יודעת..אני יודעת שאת הסיפור עם דיאן ואת מה שהיה לי איתו הוא לעולם לא תקבל.למה? כי יש שם סכנה.
״תראי לי תמונה שלו.״ אמא שלי פתאום אומרת ואני מופתעת.ג׳סיקה גם שולחת לי מבט מופתע ואז אמא שלי מורידה את המשקפי ראיה שלה מהראש לעיניים ומחכה שאראה לה תמונה.אני נכנסת לאינסטגרם של תאי ומראה לה את התמונות שלו.היא בוחנת את תמונותיו.את זווית פניו בעיקר.כול פעם מקרבת את התמונה ומרחיקה.בודקת.בוחנת.
״יש לו לב טוב.״ היא אומרת לי,״אך כן הוא נראה..מאוד אקסטרימי.״ היא ממשיכה ומעדנת את מילותיה למילה ילד רע בעודה לא מרימה את הטלפון מעיניה.אני מופתעת שהיא אומרת שיש לו לב טוב.אמא שלי אף פעם לא טועה.וגם אני אמרתי שיש לו לב טוב.
היא מחזירה לי את הטלפון שלי ואז מניחה את שתי ידיה בברכיים שלי ומסתכלת עלי ברוך.
״בתי.לפעמים..״ היא מחייכת אליי חיוך נעים ומעבירה את ידה בלחיי.״לפעמים החיים לא צפויים. חוויות של צעירים הם תמיד משונות ומאתגרות.אל תפחדי.תהיי עם אמונה.לא סתם דברים ניכרים בדרך שלנו.לפעמים לפה..לפעמים לשם..אבל החיים קורים.תרצי או לא תרצי.ממרום גילי אני יודעת להגיד לך..להתנגד לגורל או לזלזל בו או להעלים עין,תמיד מסתיים לא טוב.הגורל הרבה יותר חזק מאיתנו הבשר ודם.
פשוט תשמרי על עצמך,על גופך.אהבה זה דבר יפה.התאהבות זה דבר נדיר.ומיניות זה דבר קסום.וזה הגיל שמתחילים כל מיני שאלות וזה מתמשך לאורך כל החיים כי זה אף פעם לא נגמר.כל מיני דברים שפתאום קורים.מה שאת צריכה לעשות...״ היא מנחמת אותי ומנשקת את שתי ידיי.
״פשוט להקשיב לקולות הלב שלך.
רק את יודעת מה נכון לך.
את שונה ממנו.לכן השכל שלך מתנגד.או מפחד.
וזה בסדר,זה הגיוני.״
דמעות זולגות מעיניי.כל כך רציתי את המילים המחזקות שלה.היא תמיד יודעת להגיד את הדבר הנכון.היא ההשראה שלי בכל דבר בחיים.
ואז היא קמה מהמיטה,מחבקת אותי חזק,מנשקת אותי.שולחת מבט אוהב ומשחרר לג׳סיקה.
בדרך לצאת היא מסתכלת אחורה ואז אומרת..״אבל הוא לא בחור רע נטע לי,הוא בחור אבוד.בחורים כמוהו תמיד מחפשים אחרי משהו.תמיד משהו חסר להם.אפילו אם יש להם הכל.
זה משהו שאי אפשר לקנות אותו.
וזה אהבה.
גם אם הם לא מודעים לזה הם עדיין יחפשו את זה בתת מודע שלהם בדרך לא דרך.״
ובזה היא יוצאת מהחדר שלי.משאירה אותי עם המון מחשבות.
ואני כל כך שמחה שיש לי אמא כמוה.
השעה תשע וארבעים.
מה אני עושה?
YOU ARE READING
הבן של השטן
Romansaהיא השמש והוא הירח. היא מאירה ביום והוא מאיר בלילה. דיאן סמית הוא הבן של ראש המאפייה הכי גדול. דיאן הוא חכם,חד,מהיר,חזק,מיוחס ועם נוכחות וכריזמה שמלווה בשקט.הרבה שקט.אביו יעיד שהוא שונה ממנו.אביו איידן חם מזג,אבל דיאן קר רוח בשונה ממנו ובטוח בעצמו...
