הבן של השטן

פרק 7

אני משחזרת את השם הזה במוחי איידן סמית על מנת לזכור אותו. תוך כדי שאני מטאטא את המרפאה אני רק חושבת על זה שאני צריכה לחפש את האדם הזה בגוגל ולבדוק למה הן היו כאלה מפוחדות אך גם הייתה בהן סוג של התלהבות. אחרי ששמעתי את זה לא המשכתי להקשיב לשיחה ופשוט נכנסתי בחזרה לחדר במרפאה ולקחתי את הטלפון.
״אוקיי..״ אני אומרת לעצמי , נושמת עמוק וכותבת בגוגל איידן סמית. לוקח לי רגע לעכל את מה שאני רואה כאן.
ראש מאפיה?!?!?מה לעזעזל????
אני נכנסת לתמונות בגוגל, יש שם תמונה שנראת משפחתית. והבחור הזה, הבחור המקועקע מופיע שם. הוא עומד לצד מישהו גבוהה עם צלקת בפנים, הבחור הזה עומד בצד שמאל והבחור המצולק הוא ככל הנראה האבא שקוראים לו איידן, לצידו עומדת אישה מהממת ביופייה עם עיניים כחולות שהיא כנראה האמא שלהם ולצידה עומדת ילדה מהממת עם עיניים כחולות גם ושיער ארוך שטני ובאמצע עומדים בן ובת קטנים וחמודים.
אני גוללת עוד קצת ומוצאת הרבה תמונות של איידן הזה, אני נכנסת לנתונים אחרים וקוראת כתבות עליו, כתבות שאני לא מסוגלת להמשיך לקרוא. חוץ מהיותו מיליארדר הוא גם מחזיק חצי מהערים פה בסביבה אם לא את כולם.
אני מגיעה לכתבה אחת מעניינת שבה מסופר שהוא רצח את כל האוייבים שלו אחד אחרי השני תוך כדי שהוכרז שהוא בעצמו מת ולאחר מכן התגלה שהוא חי. הוא קם לתחיה?אלוהים. זה הזוי. אין הוכחות שהוא זה שרצח אותם ולכן הוא לא יושב בכלא על זה אבל כולם ידעו שבעצם הם היו האוייבים של האדם הזה וזה היה עניין של זמן שהוא יהרוג אותם.וזה היה בערך לפני 17 שנה אם לא יותר.זה היה הנושא שהכי דובר בחדשות בתקופה ההיא , הצורה שבה שהוא הרג את כולם ולא השאיר עקבות. ואף אחד בעצם לא יכול להוכיח שזה היה הוא. הראש מאפייה הזה.
ולנוכח הכתבה הזאת אני סוגרת את הטלפון וחוזרת לנסות לנשום. היום הזה...היום הזה ממש לא בא לי בטוב. אני נזכרת במבטים שלו ,שהוא היה כל כך מוזר.. שהיה לי ספק אם הוא איזה חולה נפש או פסיכופת. ומנגד הסתכלתי עליו הוא היה כזה יפה מצד אחד ומצד שני רציתי לא להאמין לתחושה שמשהו שם לא הסתדר לי עם הבחור הזה , כי בסוף התחושה שלי לא מטעה אותי אף פעם. אני צריכה יותר ללמוד להקשיב לתחושות שלי.
פתאום עוברות שלי מחשבות אימה , ממש מחשבות אימה שהוא יכל להרוג אותנו כאן, או לחטוף אותנו או לעשות לנו משהו , אני מרגישה בסרט אקשן פלוס אימה בראש שלי.
רגע.. בשום מקום לא ראיתי איך קוראים לבחור הזה, אני מנסה שוב לחפש פרטים , אבל אין שום פרטים לגבי הילדים שלו, רק את התמונה שלו שראיתי איתם וכל השאר זה כתבות עליו. על איידן הזה.

אני מרגישה איך גופי בצמרמורות, איך כמו נימולים כאלו עוברים לי בכפות רגליים עד לראש, אני מתיישבת על הכיסא המסתובב ומרגיעה את המחשבות שלי. אני נזכרת במבט שלו. איך שהוא הסתכל עלי. בזה שהוא בעצם...בחיים לא נכנס לפה. מה הביא אותו לכאן? אף פעם לא ראיתי אותו פה.

״טוב נטע לי, תנשמי. יש לו כלב , הוא בא עם כלב!״ אני כבר כמעט צועקת על עצמי וכשזה קורה הוטרינר נכנס לחדר לקחת את הדברים שלו ומסתכל עלי בסקרנות. ״הכל בסדר איתך ילדה?״ הוא שואל בחשדנות ואני מהנהנת בראשי. הוא כנראה חושב שהשתגעתי. הוא בטוח חושב את זה. גם אני חושבת את זה. גם אני.
מעניין בן כמה, מה גילו. מה השם שלו. לא לא נטע לי. אסור להתעניין באנשים כאלו. זהו זה, אסור. תקראי לו אבטיח, את שונאת אבטיח. שיהיה אבטיח. לא להתעניין בו בכלל! בכלל!
התמימות שלי נהרסה ברגע הזה. בחיי לא ידעתי שבמקום הזה יש מאפיות. שיש כן מאפיונר שמחזיק את כל העיר הזאת בשקט. מה זה הדבר הזה?