הבן של השטן

פרק 13

נטע לי-

הוא עדיין עומד מאחורי גבי אחרי שסיימתי לכתוב את מה שהוא
אמר. כל מילה שכתבתי כתבתי אותה ברעידות.
אחרי זה הוא לוקח את השקית שלו, מעיף אלי מבט אחרון ויוצא מהחנות. אני לא מסתכלת עליו יוצא. עיניי עדיין נעוצות בספר הזה. במה שהוא אמר לי לכתוב. אני רק שומעת את הרעש של האופנוע שלו מתרחק מכאן.
אמה מנסה לקחת ממני את הספר ולראות מה כתבתי. אני מצמידה את הספר אלי ומסרבת לתת לה לקרוא את זה.
״אלוהים מה היה עכשיו? תביא לי לקרוא מה הוא אמר לך לכתוב, תביאי לי בבקשה.זה מעניין.״ היא מתחננת עם ידייה ופנים מתחנחנות ואני מסרבת ומנידה בראשי. אסור לה לראות את זה.אסור. הבושה מחלחלת בי.
״אתם מכירים לפני? תסבירי לי מה הלך כאן. מי זה?״
היא מנסה להוציא ממני מידע ואני פשוט לא מקשיבה לה, רצה לחדר עובדים, לוקחת את הדברים שלי, מכניסה את הספר הזה לתיק שלי וממהרת לצאת מהחנות.
״לאן את הולכת?״ אמה מנסה לתפוס את צעדיי ואני ממשיכה ללכת לכיוון היציאה.
״אני חייבת ללכת הביתה.״ אני מסננת ויוצאת מהחנות. ברגע שאני מרגישה אוויר. הכל עולה לי. כל מה שקרה. אני משחזרת את זה בראש שלי. זה היה כל כך...אין לי מילים. אין לי מילים לתאר את מה שחוויתי. אני מחזיקה את התיק שלי בשתי ידיים, צמוד לבטן שלי. מסתכלת ימינה שמאלה. הבחור העבריין לא פה.
דמעות זולגות מעיניי. אני ממשיכה ללכת. ללכת הביתה. אני מסתכלת על השמיים. הם אפרוריים. מסמנים שעומד לרדת גשם. בוכים בדיוק כמו שאני בוכה.
לאור המצב שאני נמצאת בו מאוד מתאים לי גשם עכשיו.
אבל אני ממשיכה ללכת ברגל הביתה, זה לא מעניין אותי. אני לא אעלה על אוטובוס.אני צריכה להרגע. לנשום אוויר. לעכל. מאיפה זה הגיע לחיים שלי?
הגשם מתחיל לרדת, אין לי מטריה. כרגע הוא ממש חלש. טיפות קטנות כאלו.
״רצית לדעת מה אני רוצה ממך.
תקראי את החלקים הארוטיים.״
אלוהים אני מעלה את הקול השקט שלו באוזן שלי כשהוא אמר את זה. אני מסרבת להאמין שזה נכון. מסרבת להאמין שזה קורה. למה הוא עושה את זה? למה הוא נכנס לחיים שלי ? איך הוא מסכים לעצמו דבר כזה?
ככה הם מתנהגים? ככה הם מתנהגים לכל בחורה? זאת לא אני, זה כל כך רחוק מזה. אני לא קופצת על ההזדמנות הראשונה שיש לי עם גבר כמוהו. אני לא אעשה את זה. אני בטוחה שהרבה אחרות היו רוצות, אבל אני לא. אני לא מחפשת את זה. הוא לא יכול להגיד לי שהוא רוצה ממני דבר כזה. זה למה הוא עוקב אחריי? זה למה הוא בא למרפאה ובחן אותי. זה למה כל זה קורה?
והוא חבר של תאי. איך הוא עושה דבר כזה? לא מעניין אותו מה תאי יחשוב?

בזמן שאני הולכת הביתה ,כמעט ומייללת מבכי. אני זוכרת את כל הרגעים האחדים בחיי שבכיתי בצורה כזאת, וזאת אחת מהם.
אני מרגישה שרכב נוסע אחרי, אני מסתובבת לראות מה זה הרכב הזה, רכב יוקרה. אני ממשיכה ללכת הפעם יותר מהר. הם ממשיכים לנסוע אחרי. לא עוצרים לי. פשוט נוסעים. זה שוב הוא, שוב הוא שלח מישהו לעקוב אחרי. אני לא מסוגלת להמשיך להזכר במה שעברתי היום. אני מנסה בכל כוחי לשכוח מזה.
עד שאני מגיעה הביתה הם עוקבים אחריי. כשאני נכנסת לבית הם חיכו שאכנס ונסעו משם.
ההורים שלי, ג׳סיקה ואחותי הקטנה יושבים בסלון. אני יודעת שהם הסתכלו עלי ושאלו לעצמה מה קרה לה, כולי רטובה ובלי להגיד להם שלום שזה לא אופייני לי אני רצה לחדר שלי, סוגרת את הדלת מנגבת את הדמעות שלי ומורידה מעלי את הבגדים.