הבן של השטן

פרק 24 חלק ב׳

אני שומעת את הדלת נפתחת ונסגרת בעודי עדיין לא מצליחה להסיט את המבט שלי מהם.אלו ההורים שלו.ההורים שראיתי בתמונה.
זה איידן.איידן שקראתי עליו.הרוצח.או מאפיונר.אני כבר לא יודעת.
אני לא מאמינה שאני נמצאת אצלו בבית ורואה אותו מולי.
זה נראה כמו חוויה לא מציאותית.
אני מיד יוצאת מהמרפסת לחדר לבדוק אם זה דיאן,אבל זה לא דיאן.נכנסת העוזרת עם מגש גדול ,עליו יש אוכל ושתיה.היא מניחה אותו על השולחן הקטן ואז מיישרת אלי מבט.מבט כמו בפעם הקודמת מאוד מוזר וקפדני.היא מסתכלת ימינה שמאלה.נראה שהיא בודקת שדיאן לא פה.
אני מנסה להיות נעימה,באמת מנסה ,״תודה.״ אני אומרת בנחמדות אבל היא משום מה מתנהגת בגסות רוח כלפיי ופשוט יוצאת מהחדר.למה היא מתנהגת ככה כלפי?למה בעצם אני כאן?

אני הולכת לחדר מקלחת לשטוף את הפנים שלי,מנסה לא לעלות בדמיוני את מה שראיתי עכשיו.התמונה המשפחתית הזאת בחצר זה לא משהו שחשבתי שאראה על מישהו שהוא רוצח.
והאישה הזאת..האישה הזאת יש לה עיניים מאוד טובות.מאוד זוהרות.הרגשתי שהיא רואה אותי מבפנים.
זאת אמא שלו.

אני רואה שיש מברשת שיניים חדשה אז אני לוקחת את המברשת ומצחצחת את השיניים שלי.אני רק חושבת על זה שהוא דואג לכל הפרטים הקטנים אבל בעצם הוא לא דואג לשלווה הנפשית שלי.הוא לא מניח לי.למה?

ואז אני שומעת טריקה של הדלת.אני מניחה שזה הוא.אני מסיימת ואז יוצאת לחדר ארונות.רואה אותו מזיע.זורק את כפפות האגרוף שלו על האי ואז מתקרב אליי.על גופו גופייה זהירה שחורה.ואז גם אותה הוא זורק וחושף את שרירי בטנו.ורידיו בולטים בידיו ואז נצמד לגופי ומתקרב אלי.אני מריחה את הריח הזה..ריח של אימון ביחד עם בושם.
ריח ממכר.

״תלכי לאכול.״ הוא מורה לי ואני נושמת עמוק ומנידה בראשי.
״אני רוצה ללכת הביתה.״ אני לוחשת והוא מצמיד אותי לארון שלו ומניח את סנטרו על הכתף שלי.

״אמרתי לך..ללכת לאכול.״
הוא חוזר על עצמו שוב הפעם בשקט מאוד קודר ואז נכנס לחדר מקלחת ונעלם.
אני רוטנת בתוך תוכי והולכת לחדר שלי.רועדת כל כולי.כל פעם שהוא מתקרב אלי יש לי צמרמורת.אני שונאת אותו.
אני מתיישבת על הכורסה,אני צריכה לתת שם לכורסה הזאת.באמת.ואז אני מסתכלת על המגש.יש כאן צינמים.גם לחם פרוס.סלט ירקות עם עלים.חביתה עם פטריות.יש כאן כמה סוגי גבינות.ופירות.ויש פה מיץ תפוזים וגם ספל קפה עם חלב.
מאוד מאוד מושקע.אני מסתכלת על זה בתאבון.כן יש לי תאבון.אבל אז אני נזכרת ששכחתי את הטלפון שלי ברכב שלהם אתמול.שלא חשבתי על זה כל הזמן כי הייתי מאוד אבל מאוד מוטרדת מכל המצב הזה.אני הולכת לחדר ארונות כדי לבדוק אם הוא יצא,ואז בדיוק כשאני באה הוא יוצא כשסביב גופו התחתון קשורה מגבת והוא משפשף את שיערו עם מגבת קטנה יותר.בידו הטלפון שלי.למה הוא היה עם הטלפון שלי?אני בולעת את רוקי.
הוא מניח את הטלפון על האי,כאילו מסמן לי הנה בואי תקחי.אבל למה מלכתחילה הוא לא הביא לי אותו? הוא היה בכיס שלו?איך לא שמתי לב?
אני לוקחת את הטלפון ומסתכלת על ההצג.כל השיחות ההודעות מופיעות ממש על המסך.הוא לא נכנס לטלפון שלי.לא חדר לפרטיות שלי.לפחות הפעם הוא לא עשה את זה.
ואז אני מסתכלת על ההודעות,אייתן ואלה,מלא שיחות והודעות.ג׳סיקה שהתקשרה.אמא שלי ששלחה הודעה של בוקר טוב ואם אני אצל אלה והכל בסדר וגם שאלה מתי אני חוזרת הביתה.כי היום בעצם,אין לימודים.
אני בולעת את רוקי,איך אני אגיד לה מתי אני חוזרת הביתה?